והנה התוס' הקשו בב"ק דף כ"ד ד"ה דלא על שיטתם דבעי שיתיעדו הבעלים ואף למ"ד יעודי תורא בפעם השלישית שישמור שורו ואח"כ בפעם רביעית יתחייב כופר ואם כן מה אמר הש"ס הניחא למ"ד ליעודי תורא א"ש וקש' אכתי מה ניחותא דהא לא נתייעד עד נגיחה הרביעית והיו צריכין להרגו תיכף וע"ז שאל החריף מו"ה פייביל מבוטשאטש ני' דמה קושיא והא לא שייך ליעודי גברא כל שהועד בנגיחה שלישית א"כ לא קרינת ביה והועד בבעליו דכבר אפקריה ובאמת שאינו קושיא דבאמת זהו קושית התוס' דהא עכ"פ לא משכחת ליעודי תורא דכבר אפקריה וא"ל דבאמת ל"צ ליעודי תורא דזה אינו דלענין כופר אינו מתחייב עד שיתקיים והועד בבעליו כמו לענין נזק שלם בשור שהזיק לבהמה אך לפמ"ש למעלה דמכל מקום מקרי והועד בבעליו אתי שפיר בפשיטות קושית התוס' דשפיר מקשי דאכתי לא נתייעד ובאמת היו יכולין לייעדו דמכל מקום והועד בבעליו קרינא ביה ודו"ק היטב ולפמ"ש הקצה"ח סי' ת"ה ס"ק ב' א"ש בפשיטות דבאמת א"י להפקיר דבר שאינו ברשותו:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ט (י״ט)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.