והנה לכאורה קשה בהא דפריך בב"ק דף מ"א וכי מאחר דמחד קטלינן ליה מועד היכא משכחת לה ואמר ר"פ כגון דקטל וערק לאגמא וקשה כיון דעכ"פ הם התרו בו והעידו בו וא"כ הרי אמרו בכריתות דף כ"ד שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם וזכה בו זכה וא"כ גם כאן הרי העידו בו שהוא חייב סקילה וא"כ ניהו שברח מ"מ אנן בעינן והועד בבעליו וזה לאו בעליו מקרי דהא הפקירו והוה ליה אינו שלו ולשיטת ר"ת דשור הנסקל אינו נאסר מחיים וכתבתי לעיל דעיקר ההפקר היא שהלוקח לא ירצה לקנות דעומד להסקל אתי שפיר דמכל מקום והועד בבעליו קרינא ביה אבל אנן לא קיי"ל כן. אמנם נראה דבאמת מכאן ראיה לשיטת הפוסקים דא"ה מקרי לכם אף דאסור בהנאה וכמ"ש הריטב"א בחידושיו לסוכה דף ל"ה ועיין בריב"ש סי' ת"א ואם כן עכ"פ והועד בבעליו מקרי והא דשור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם בו זכה היינו משום דעכ"פ אינו שוה כלום למכור ולהנות ממנו ולכך מתייאש אבל והועד בבעליו מקרי:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ט (י״ז)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.