שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ט (י׳)

ומיושבים דברי התוס' שכתבו ג"כ כהב"י וא"צ לדוחק של הגד"מ הנ"ל ומה שכתב הש"ך ס"ק ד' שכ"כ הרמב"ן שהביא הש"ך בסי' ל"ח המעיין שם יראה שאין ראיה דיש לומר דמיירי בכגון שאינו במדינה וכדומה. ובזה יש לערער על המהרש"ל שהביאו הש"ך בסי' ל"ב שם דכיון שהעידו שוב אינן חוזרין ומגידין לבטל העדות וכמ"ש בד"מ הנ"ל וכאן ודאי אינם נאמנים דהרי נוגע הוא פסול תורה ואינם נאמני' לעשות עצמם רשעי' ובלא"ה כבר השיג באורים שם ובקצה"ח על המהרש"ל ע"ש וכ"כ בגליון הש"ך שם דהש"ך בעצמו בסי' ע"ז ס"ק ט"ו כתב דאין נראה לו דברי הרש"ל הנ"ל עכ"פ מכל הנ"ל מוכח דלא כשערי משפט. ובמ"ש למעלה להקשות על ר"ת דס"ל דשור הנסקל אינו נאסר מחיים והקשיתי מב"ק דף ע"א שור הנסקל לאו דמרא קא טבח וכתבתי שמצאתי בספר תפארת צבי שהקשה כן. וכעת ק"ל מהא דאמרו בסנהדרין דף ט"ו ע"ב אלא לר"ל למה זכה כיון שהמיתו שויא רבנן כמאן דגמר דינייהו ואיסורי הנאה נינהו ומה בכך דהוה כמאן דגמר דינו ואסור בהנאה והא לר"ת לא נאסר אף שור הנסקל ממש מחיים מכ"ש בהנהו דלא נסקלין ממש רק דשויא כמאן דגמר דינייהו ואיסורי הנאה נינהו מ"מ מחיים לא נאסרו ויכול לזכות בהן לעשות בהם עבודתו ואולי דלכך אסרום בהנאה אף מחיים דאל"כ לא יהרוג אותן והרי כל הקודם להרגן זכה ועושה מצוה ואם לא יאסר מחיים לא יקיי' המצוה וצ"ע בזה דאכתי עכ"פ בעורן יכול לזכות דכיון דאין בהם דין סקילה ממש רק דמצוה להרגן אבל בעורן למה לא יוכל לזכות מחיים וממילא אף שמקיי' המצוה מ"מ למה לא יועיל עכ"פ לזכות בעורן וצ"ע בזה: