ובזה נראה לפענ"ד לפרש מ"ש הט"ז בסי' תקנ"ז דלכך אין אומרים ענינו בט"ב בשחרית משום דאקרי מועד ותמה בדגול מרבבה דהרי המתענה בשבת אומר ענינו כמבואר סי' רפ"ח וכן בר"ח כמבואר בטור סי' ר"כ ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא משום שהוא מועד רק דכיון דכתיב קרא עלי מועד אם כן חזינן שהקב"ה גבל המועד שיהיה ביום ט"ב ואם כן שוב עיקר ההיכל נשרף בעשירי רק שאתחלתא דפורענותא עדיף ואם כן עכ"פ מהראוי שיהיה מתענה לעת ערב שאז עיקר התענית. ובזה מיושב היטב מה שנשאלתי מדברי רש"י במגלה דף כ"ב משמע שהיו אומרים ענינו בע"ש ע"ש בד"ה ולר"א ולפמ"ש אתי שפיר דכבר ביארתי בתשובה אחת דבזמן שלא היה שמד והיה שלום דברצו תליא מלתא אז לא היה מוגבל שיתענו דוקא באותו יום שהיה הצרה ואם כן עכ"פ היו יכולין להתענות בט"ב וגם בשחרית היה נקרא תענית ושפיר אמרו ענינו בשחרית ודו"ק ובתשובה לענין ת"ב שנדחה והיה מילה שם ישבתי דברי הט"ז בפנים אחרת ודו"ק היטב כי קצרתי:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ח (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.