שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ד (ה׳)

והן לא אכחד קושט דבר אמת דמ"מ הדבר דחוק דסוף סוף במה זכה הלה ניהו שבידו לזכות ואחר אסור לטלו מ"מ במה זכה זה ולכאורה רציתי לומר דע"י הקדש בא לו הקנין דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והו"ל כעשה מעשה קצת הוה הבטה בהפקר קני דעשה מעשה קצת כמ"ש התוס' ב"מ דף ב' ד"ה דבראיה ע"ש אבל כ"ז דחוק. אמנם העיקר נראה לי בביאור הדברים דהנה באמת הא דהבטה בהפקר קני כדאמרו בב"מ דף קי"ח באמת צ"ב ובמה יזכה כל שלא עשה מעשה קנין. אך נראה דבאמת ע"כ לא צריך מעשה שיקנה רק להוציא הדבר מרשות לרשות דבמה יצא מרשות שהיה בו מעיקרא ע"כ צריך ענין הגבהה ומשיכה וכדומה להוציאה מרשות זה אבל בדבר שהוא הפקר ואין לו רשות בעלים בזה כל מי שרוצה לזכות בו אף בראיה בעלמא קני וז"ב מאוד בסברא. ומעתה לכך בככר של הפקר שפיר אמרו דקני בדבר שיכול לזכות בו: