וראיתי במלמ"ל שם שהתפלא מאד בהא דאמרו דחיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה דמה בכך הא הוה דברים שבלב ולא הוה דברים והניח בצ"ע וכתב שצריך נגר ליישב ולא ידעתי למה החמיר כ"כ בזו וע"כ לא אמרינן דדברים שבלב לא הוי דברים רק היכא שסותר מה שעשה בפועל וכמו התם במכר ורוצה לחזור בו מהמכיר' דלא מכר אדעתא דלא יעלה לא"י דפשיטא דהמכיר' סתם הי' בכל אופן אבל היכא שמפרש דבריו לא וכמ"ש הרשב"א בחידושיו לקדושין דף מ"ט ואם כן כאן דהבטה בהפקר קני ומה דנותן לציבור הוא אף בנותן משלו שוה כמו שנותן דבר של צבור ואם כן כל שמחל ונקרב משלו מה שייך כאן דברים שבלב וז"ב ופשוט. ובזה ניחא גם כן החילוק שבין אי יהיב לי' אגרא או לא דביהיב לי' אגרא אם כן הדברים שבלב סותרין להמעשה ובזה ל"מ משא"כ בש"ח דאינו סותר המעש' שעשה וז"ב ופשוט:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ד (י״ד)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.