שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ד (י״ג)

ובזה יש ליישב מה שהקשו בשיט' מקובצת שם דמה נ"מ אם לא יהבי אגרא סוף הוה ש"ח של הקדש ואם כן לא זכי לי' לנפשי' כמו באם יהבו לי' אגרא. ולפמ"ש יש ליישב דכל שנתנו לו שכר א"כ אינו יכול לזכות לעצמו דהו"ל כגוזל שכבר נעשה שומר עליו אבל בש"ח דיכול לזכות לנפשי' ואף שקיבל שמיר' הא לא קיבל שמיר' רק שלא יפשע וכל שזכי לנפשי' עכ"פ לא פשע בזה ונשמר יפה ואדרבא הוא מעדיף השמיר' שלעצמו שומר יותר אבל בשכר דמקבל שמיר' שלא יגנב ושלא יאבד וא"כ כל דזכי לנפשי' שוב לא יוכל הציבור להקריב והו"ל כגניב' ואביד' וא"ל דגם בש"ח עכ"פ זה מקרי פשיע' ואולי הוה כמזיק בידים במה שזוכה בו דזה אינו דהא כל דהבטה בהפקר קני א"כ ממילא נעש' שלו ולא פשע כלל ולא הזיק כלל וגם יש לומר דכיון שהי' יכול לזכות בו אף דהוה שומר כיון דאינו רק שומר חנם אם כן מה שאינו זוכה הוא בשביל שרוצה ליתן להקדש אם כן זה גופא הוה בא משל יחיד כיון דיכול לזכות בו אבל כל שבא בשכרו אם כן מה שאינו זוכה היא כדי דלא לפסיד אגריה אם כן אינו עושה בשביל הציבור רק בשביל הנאת עצמו והציבור אינם זוכים משל יחיד רק משלהם דיהבי להם שכרא. הן אמת דקש' למה ל"א התם שיהי' כשומר שכר או כשואל ואז יכול להתנדב בחנם אך זה אינו דמלבד דלמה יתנדב להיות דינו כשומר שכר והוא לא קיבל שכר אף גם דאפשר דבהקדש לא שייך זאת דלא שייך בהאי הנא' דהימני' דהכל נאמנים על הקדש וכמ"ש הריטב"א בב"מ דף נ"ח וקנו מידו לא שייך בהקדש דבעי כליו של קונה ועיין תומים סי' ס"ו וגם בלא"ה לפמ"ש הרשב"א בשיט' מקובצת ב"מ דף צ"ד דבשומר חנם לא שייך כלל חיוב דכל שלא קיבל טובה במה יתחייב ורק בפשיע' חייב שזה נשען על שמירתו וא"כ עכ"פ לענין שיתחייב כשומר שכר או כשואל זה אי אפשר. ובחידושי אמרתי דלפמ"ש הרשב"א דעיקר חיוב של שומר חנם בשביל שזה נשען על שמירתו אם כן בעומר דבאמת הקשו התוס' בב"מ דף נ"ח דבעינן בעומר מן המופקר ולא מן המשומר וכתבו דבאמת לא הי' מוחה רק שהי' מודיע לבני אדם והן פורשים מאליהם אם כן עכ"פ אי אפשר לומר דההקדש נשען על שמירתו דהא אי אפשר לשמור דאם כן יהי' מן המשומר ושוב לא שייך כלל שומר חנם לגבי עומר וז"ב מאד. ול"ק קושית הקדמונים הנ"ל דלכך יהבו ליה אגרא ואי לא זכי לנפשי'. ולכאור' קשה לי דכיון דשומר שכר הוה כפועל ויכול לחזור בו בחצי יום אם כן מה מועיל מה דיהבי לי' אגרא הא אכתי יכול לחזור בו ויהי' שלו ואם כן אדרבא אם יהי' שומר חנם עדיף דכל שמתנדב לשמור ולא ירצה לזכות בו לא יוכל לחזור בו דשומר חנם אין יכול לחזור בו כמ"ש המחנה אפרים בהלכות שומרין לחלק בין שומר חנם לשומר שכר וכ"כ בתומים סי' ע"ד ס"ק ו' ובתשוב' הארכתי בזה. אך נרא' כיון דעכ"פ יהי' שומר רק שלא יהי' שומר של הציבור אפשר דבכה"ג לא שייך הטעם דפועל יכול לחזור בו וכעין שכתב בחות יאיר סי' ק"מ לענין חזן ואף אם נימא דלא דמי דשם רצה להיות חזן במקום אחר משא"כ כאן יהי' שומר לעצמו ול"ש עבד מ"מ י"ל דכל הטעם הוא דהוה פועל ועבד אבל כאן דא"צ לשמור דמן המשומר אסור רק שמודיע לבני אדם שהוא הקדש והם נמנעים מאליהם אם כן דמי לשומר חנם דאין צריך לטרוח בגופו ובכהאי גונא אין יכול לחזור בו ודו"ק היטב: