והנה לכאור' רציתי להביא ראי' לדברי הרא"ם הנ"ל דכל שיכול לזכות בדבר הוה כשלו ויכול להקדישו מהא דאמרו בב"מ דף קי"ח דת"ק סבר דהבטה בהפקר קני ואי יהיבי לי' אגרא אין ואי לא לא והקשו בשיט' מקובצת הרבה קדמונים דכל שלא נתכוין לזכות לא קנה וא"כ יתנדב לשמור ולא ירצה לזכות בו ועיין מלמ"ל פ"ד משקלים ה"ו שהאריך ג"כ בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שהי' יכול לזכות בו הוא ולא אחר דהא הן בחצרו דעדיף מהי' בד"א וא"כ הי' יכול לזכות בו והוה כשלו ואין לומר דמכל מקום יאמר בפירוש שאינו רוצה לזכות בו דודאי מועיל דזה אינו דכל שהי' יכול לזכות רק שאינו רוצה ומסלק נפשו מזה הו"ל כמוחל הדבר לציבור ושוב הו"ל כבא משל יחיד והרי אמרו שם דכל דתקינו ליה רבנן ד' זוזי והוא מוחל אותן הו"ל הד' זוזי בא משל יחיד מה שמוחל שכרו מכ"ש ביכול לזכות בכולו ולא זכה דזה הוה כמחילה:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ד (י״ב)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.