שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ד (י״א)

ובגוף דברי הרא"ם הנ"ל שחידש דבכל שבידו לזכות בזה שוב יכול להקדיש הדבר דהוה לי' כשלו מצאתי דבר נפלא בתשובת הרשב"א דמבואר להיפך דהרי בשו"ת הרשב"א סי' תר"ב נסתפק באם אמר הכל מה שיגיע לידי משל פלוני באיזה צד הרי זה הקדש תיכף כאשר יגיע לידי אם ההקדש זה מועיל ואם הקדושין נפקעין בכך הואיל והכל באין כאחד בזה אני חוכך לאיסור דכיון שאמרה כשיבואו לידי בין במתנה בין בהקדש הרי הוא כהקדש ואם כן מתרצית היא בקבלתן והרי היא מקודשת וההקדש אינו הקדש לפי שאין אדם מקדש דבר שאינו שלו ודבר שאינו ברשותו דדומיא דביתו וכו' או דלמא יודעת היא דא"י להקדיש מה שא"ש והלכך הכי קאמרה הרי היא הקדש שיהא אסור כהקדש ועיין ח"מ וב"ש סי' כ"ח סכ"א בהג"ה שרמזו לדברי הרשב"א אלו וקשה הא כיון שבידה לזכות בה והוא רוצה ליתן לה דוקא אם בתורת קדושין או במתנ' והיא יכול' לזכות בה למה לא יהי' מקרי בידה גם להקדש לשיטת הרא"ם והרא"ש הנ"ל ואף דהרשב"א בחידושיו לנדרים לא הזכיר הפירוש זה מכל מקום עכ"פ לא שייך לומר כיון דידעה שא"י להקדיש ודאי כוונה שיהי' אסור עליה כהקדש ואמאי לא נימא כיון דעכ"פ יש סברא דיהי' הקדש כמ"ש הרא"ם אפשר דטעתה בזה וכעין שכתבו התוס' בב"מ דף ט"ז דלכך לא הוה המעות מתנה דאפשר דטעה וסבר כרב ובאמת לפי שיטת הרא"ם הדבר ברור דיוכל להקדיש אף טרם שלא הגיע לידו דכל שבידו לזכות הוה כזכה בה ויכול להקדישו וכן הבין הקצה"ח סי' ר"ב בדברי הרא"ם ואף שהאחרונים פקפקו דאפשר דלא קני רק משהגיע לידו ואז מועיל ההקדש לפענ"ד ראי' ברור' דאף מקודם יכול לזכות דהרי הרא"ש בעצמו כתב בשם הרמ"ה הובא בשט' מקובצת ב"ק דף ל"ג דאם הקדישו בשעה שא"ב ואח"כ בורר רשותו חל ההקדש למפרע ואם כן כל שהגיע אח"כ הככר לרשותו י"ל דקדוש למפרע ומעל ולא שיצטרך להך דרא"ם וע"כ דהך דר"מ היא כל שלא בא עדן לרשותו ואף דיש לדחות דהרא"ש בשם הרמ"ה מיירי בדבר שכבר הי' שלו וברשותו רק שזה גזלו ממנו שפיר מועיל ההקדש כל שגבאו אח"כ מידי הגזלן או שהעמידו בדין דכל היכא דאיתא ברשותי' דמרא איתיה אבל בדבר שמעולם לא הי' ברשותו אפשר דכל זמן שלא בא ברשותו ל"מ שיהי' מקרי עי"ז שלו אף שבידו לזכות בו וה"א כיון דלא חל ההקדש טרם שהגיע לידו אחר כך גם כן לא מועיל דלא חל ההקדש כלל ולזה כתב הרא"ם דכיון שהי' בידו לזכות בו שפיר חל ההקדש מתחל' לכשיבא לידו יהי' איך שיהי' עה"פ אח"כ כשיבא לידו בודאי מועיל הקדש ואיך כתב הרשב"א בפשיטות דהיא מקודשת וע"כ כשבא לידה ואפ"ה לא מועיל ההקדש הרי זה לכ"ע מועיל בין לשיטת הרא"ם ובין לשיטת הרמ"ה עכ"פ בכה"ג ודאי יש לומר דמועיל והוא דבר שראוי לעורר עליו וצ"ל דהרשב"א מיירי בעת שאמרה שיהי' הקדש כל מה שיגיע לידה מפלוני זה האיש לא רצה עדן לתת לה ובכה"ג אפשר דכ"ע מודים דלא חל ההקדש דבאותו העת עוד לא הי' לה מה לזכות דהוא לא רצה לתת לה עדן ול"ד לככר של הפקר אף דהית' רחוקה ממנו מכל מקום כיון שאין שם איש אחר שיכול לזכות בו אלא היא שפיר חל כיון דבידו לזכות משא"כ כאן דבאותו פעם שהקדישה עוד לא הי' בידו לזכות כלל ולא זכה ההקדש אז ואח"כ כלתה דיבורו וז"ב: