שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ד (י׳)

ומה שהקשה בהא דאמרו דף קי"ח הבטה בהפקר קני וא"ל לר"י מדבריך לדברינו אין עומר בא משל ציבור וקשה למה לו כל זאת הא הי' יכול השומר שלא לעשות שום גדר רק למחות ביד הבאין ליקח ולומר הרי זו לעומר ושוב לא קני ולפמ"ש התוס' דהבטה בהפקר צריך איזה גדר קטן לפענ"ד נראה דלפי מ"ש הרא"ש בשם הרא"ם דכל דאין אחר יכול לזכות אלא הוא יכול להקדישו לא מקרי דבר שלב"ל כיון שיכול לזכות בו ולפ"ז כיון דהי' של הפקר המשומר אסור לצורך העומר וא"כ לא הי' אחר יכול לזכות בו שהיו נמנעים ואם כן הי' הוא יכול לזכות בו ושוב זכה בזה לענין שיכול להקדישו דלא מקרי דבר שלב"ל ואם כן שפיר אמרו לדבריך אין באים משל ציבור דעכ"פ הוא יכול לזכות דהיא קאי סמוך לה ולשיטת הר"ן גם כן כל דסמוך קני לו ד"א ואם כן הוא עכ"פ יכול לזכות בו ע"י שיעשה גדר קטן וזה הוה כשלו דאף דגם הוא אינו יכול לזכות בו דבעינן שיהי' של ציבור הא עכ"פ יכול לזכות בו שיהי' שלו ע"י שיעשה גדר קטן וטפי מקרי שלו ושפיר יכול להקדישו ויהי' בא משלו וז"ב. וע"ד הפלפול אמרתי דלכאורה קשה היאך היו נמנעין במה שאמרו להם שהיא משל עומר הא מסתמא לא היו שנים דאף שאמרו שומרי ספיחין היינו שומרין דעלמא ובלי ספק לא הי' רק אחד בכל מקום ואיך נאמן ואף דעד א' נאמן באיסורין הא כבר נודע מ"ש הר"ן בסנהדרין דף ל' ובר"ן ברי"ף דקדושין פרק האומר לענין אמר של מעשר הוא דאינו נאמן דהרי עושה חולין הקדש ופתיך ביה ממונא והוא הדין כאן עושה ספיח הפקר הקדש לעומר ואיך נאמין גם שני עדים יקשה הא נוגעין בעדותן הם דרוצים ליטול שכרם ע"י ששומרי ספיחים דנוטלין מתרומת הלשכה וצ"ל כיון דהבטה בהפקר קני ונעשה שלהם ובעלים נאמנים תמיד על שלהם ולפ"ז ע"כ דהבטה בהפקר קני ונעשה שלהם. ובזה מיושב גם קושית הראב"ד בשיטה מקובצת דאטו לא יכלו להקנות גופם לציבור ולא יטלו כלל ויהיו שומרים בחנם ולפמ"ש צריך לקנות דאל"כ לא יהיו נאמנים. ובזה מיושב גם קושיא השני' של הרשב"א דהא לא נתכוונו לקנות ולפמ"ש אתי שפיר דשוב לא יהיו נאמנים ור' יוסי דס"ל להס"ד דהבטה בהפקר לא קני הא דנאמנים לדידי' צ"ל דר"י לשיטתו דס"ל עשו שאינו זוכה כזוכה וכיון שכן לענין זה עשו כזוכה שיהיו נאמנים כבעלים ודוק: