שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ג (י״ג)

והנה ביום ג' בשלח תרכ"ה י"א שבט הגיעני מכתב מהחריף מו"ה יוחנן לאזיל מסקאלא הקשה בהא דדעת הפוסקים דעד המסייע פוטר משבועת היסת וע"ז הקשה דהרי באהע"ז סי' י"ז ס"ל להרא"ש דאם טוענת גרשתני ויש לה ע"א דמסייע מעיזה ומעיזה ולפי"ז לשיטת רש"י דהטעם דכופר הכל פטור משבועה משום דאין אדם מעיז ואם כן אדרבא כל שיש לה ע"א מעיז ושוב מהראוי שישבע ש"ד לפע"ד ל"ק עפמ"ש הריב"ש סי' מ"ב כיון שהאמינתו תורה שאינו בנו פטור משבועת היסת שאל"כ הרי הוא כשאר כופר בכל ומה מועיל מה שהאמינתו תורה והקשה המלמ"ל פ"ד מנחלות ה"ב הרי כופר בכל נמי התורה האמינתו ואפ"ה חכמים חייבוהו שבועת היסת והוא הדין הכא וכתבתי על הגליון שלפענ"ד יש לומר דשם כל הנאמנות הוא מצד החזקה אבל מכל מקום יש במציאות שיעיז בפניו ואם כן אין הדבר ברור ולכך הטילו חז"ל שבועת היסת אבל כאן שהתורה האמינתו לאב בבירור שאינו בנו ואם כן לא שייך שחז"ל יטילו שבועה ומעתה כאן שאם היה חייב ש"ד התורה האמינה לע"א בבירור שנפטר מהשבועה ולענין פטור שבועה הרי הוא כשני עדים ושוב לא הטילו חז"ל שבועה ומה שהקשה על הש"ך שם ס"ק ט"ו דהיכא דיש עד כנגד עד או שני כיתי עדים מכחישים זה את זה אמרינן אוקי עדים לגבי עדים וסלק עדותן וחייב לישבע כמו שהיה מקודם אם ש"ד או דרבנן ועל זה הקשה דהא כאן צריך לישבע שבועה דאורייתא דהא איכא דמסייע לו ואדרבא גם להדיעה באהע"ז שם דצריך שנים שמסייעו לה אז יכולה להעיז כאן יש שנים דמסייע לה והנה שם לא שייך מ"ש דכל דמסלקינן להעדים כמאן דליתנהו שוב חייב שבועה דאורייתא אבל לק"מ דממנ"פ אם אתה מחשב כאילו אינם שוב לא עדיף מכל שבועת היסת דהתורה האמינתו וא"ל דאינו ברור ולכך הטילו חז"ל שבועה אבל מכ"מ שבועה דאורייתא לא שייך בזה דהא כל שאין עדים כלל אינו רק שבועת היסת וא"ל דהא כל שהיה לו שני עדים היה יכול להעיז דזה אינו דלא תוכל להרכיב אתרי רכשי דכל שיש שנים כנגד שנים אם כן לא יוכל להעיז דהא יש עדים כנגדו ואף דמ"מ יכול להעיז דהא הוא סמוך על עדים שיש לו כדאמרו בכתובות דף כ"ב אבל בזה שוב התורה האמינו בבירור ומדאורייתא פטור משבועה דעדים כנגד עדים הוו כמאן דליתנהו כלל ואם כן פטור משבועה דאורייתא בבירור דהעדים מסלקין להעדים ואמרינן כמאן דליתנהו ושוב אינו חייב רק שבועת היסת ודו"ק: