ובזה מיושב קושית השבו"י שם דלמה לא מוקי הא דכחש עדותו כגון שהם קרובים והכשירו ולפמ"ש אתי שפיר דבכה"ג לא מחייבו לצאת ידי שמים דהם מצד עצמם אינם עדים ודו"ק. ובזה מיושב מה שהקשה השואל בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק חו"מ סי' ח' דלמה תני בשבועת העדות אינו נוהגת בנשים והא עד סוטה ומיתה נוהג אף בנשים ע"ש שנדחק ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דבעינן שיהיה מחמת העד לבד לא בצירוף בע"ד וכדומה ואם כן עד טומאה בסוטה דהאמינה תורה אף לנשים וקרובים משום דהוה רגלים לדבר אם כן לא בא העיקר משום העד ולא שייך אם לא יגיד וה"ה עד מיתה דהא דנאמן משום דהוה מלתא דעבידא לגלוי או משום דאשה דייקא ומנסבא ואם כן לא בא בשביל העד לבד ועיין בהגהת בן הנוב"י מ"ש משם הפר"ד ליישב ולפענ"ד מ"ש הוא העיקר וגוף הקושיא מצאתי בפסיקתא זוטרתי פ' ויקרא במ"ש בגליון הנו"ב שם:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ג (י״ב)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.