ובדברי הרמב"ם הנ"ל אמרתי לבאר דברי הירושלמי בסנהדרין פרק קמא הלכה יו"ד ובשבועות אמר לע"א הרי את מקובל עלינו כשנים יכול יהא חייב להעיד ת"ל והוא ראה או ידע את שהוא ראוי להעיד מן התורה ומזה למדו הרמב"ן והר"ן במשנה דמהני קרוב או פסול דהיינו אף בהכשירו אותם ע"ש והדבר צריך טעם למה לא יהיה מקרי להעיד ועיין שבות יעקב ח"א סי' קמ"ו שהשיג על הלכות קטנות ודעתו דכל שהכשירוהו להעיד הו"ל עד הכשר מן התורה וחייב ק"ש ואף שנעלם מעיניו דברי הרמב"ן והר"ן הנ"ל כמ"ש התומים סי' כ"ח ס"ק ב' אבל עכ"פ הדבר צ"ב. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דמצד עצמם לא הוה עדות שהם קרובים ופסולים או שאינו רק ע"א רק שהבע"ד קבלו עליהם כשנים והתורה לא חייבה ק"ש אם לא יגיד רק במי שראוי להגיד מפי עצמו לא שצריך צירוף הגדת הבע"ד:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ג (י״א)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.