והנה בשנת תרט"ז ש"ק פ' בשלח י"ב שבט הקשה אותי א' מהתלמידים במ"ש התומים סי' פ"ז ס"ק י"ד במ"ש הרשב"א ראי' דמחוש"אי ל"מ א"צ התובע לשבע דאל"כ לא שייך לומר דהכל מודים בעד אחד בנסכא דר' אבא דהא שייך מי יימר דמשתבע שכנגדו וע"ז הקש' התומים דהא שכנגדו יהי' לו עד המסייע ופטור וע"ז כתב דמזה ראי' להש"ך דעד אחד א"י לעשות שתי פעולות וע"ז הקשה תלמידי הנ"ל דמה ראי' והא בנסכא דר' אבא לא שייך עד המסייע דעד אינו מעיד רק שחטף אבל אינו יודע אם הוא שלו או של החוטף ומהו סיועא. והראיתי לו שכבר קדמו בקושיא זו הרב הגאון החריף בעהמ"ח עמק ברכה בהקדמתו וכתב שכן הקשה הרב הגאון מוה' ברוך אבד"ק לייפניק ז"ל. ולפענ"ד נרא' דיפה כתב התומים דהרי אמרו בב"ב דף ל"ד לשתבע כיון דאמר דחטפה הוה לי' כגזלן והיינו משום דחזקה כל מה שת"י האדם הרי הוא שלו ולפ"ז לא צריך לשבע כלל דהשתא לענין להוציא ממון האמינה תורה לעד אחד שישבע הלה אף שהעד אומר נגד החזקה מכ"ש כשיש חזקה לזה התובע וזה העד מסייעו שחטף והו"ל מסייע להחזקה שכל מה שת"י האדם הוא שלו ואם כן פשיטא דא"צ לשבע נגדו ומכ"ש לפי מ"ש הקצה"ח סי' ע"ה סקי"ב דלגבי העד שראה החטיפה לא שייך המיגו והו"ל לגבי' כגזלן גמור ואם כן פשיטא דלא שייך שבועה:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ב (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.