שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ב (ו׳)

ומעתה בע"א שפיר ל"ק דשפיר י"ל דנשבע דל"ש שעבוד קרקעות דהרי באמת צריך להבין דאיך ע"א נאמן במקום חזקה דאין אדם מעיז ובכ"מ אין ע"א נאמן להוציא מחזקה ומכ"ש בחזקה התלויה בסברא דזהו חזקה אלימתא וצ"ל דבאמת החזקה אינה אלים כ"כ דיש בני אדם המעיזים פניהם וכמ"ש הרשב"א ורק דכ"ה פטרה התור' דעכ"פ רוב בני אדם אינם מעיזים אבל במקום ע"א שפיר הע"א נאמן יותר מהחזקה זו דאינו אלים כ"כ ולפ"ז כיון דהחזקה לא אלים כ"כ שוב אם נימא דפטור משום דהוה ש"ק שוב לא יהי' שעבודא דאורייתא כלל דממ"נ דאם נימא דשיעבודא דאורייתא משום דהחזקה אלים כ"כ שלא יוכל לסלק שעבודו כלל שוב לא יהי' נאמן הע"א כלל וע"כ דאין החזקה אלים כל כך א"כ שוב לא שייך שעבודא דאורייתא וז"ב מאד. ובלא"ה כל שבאמת כפר רק שהעד מחייבו אם כן אם נימא דאין צריך לשבע נגדו שוב לא שייך שעבודא כלל דיכול לפרוק השיעבוד מעליו והחזקה לא יועיל דאם כן למה צריך לשבע נגד העד וז"ב וגם לפמ"ש התוס' בב"ב דף ל"ד דלהעיז ולשבע נגד העד ודאי לא יכול להעיז כל כך אם כן אם לא יצטרך לשבע שוב ל"ש שעבודא דאורייתא כלל. ובזה מיושב קושית התוס' שם בהא דאמרו הכופר בממון שיש עליו עדים חייב בממון שיש עליו שטר פטור והקשו דממ"נ אם ש"ד מה נ"מ בין שטר לעדים הא בשניהם הו"ל ש"ק ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דהש"ס מפרש דבעדים חיישי' שמא ימותו ויהי' מועיל כפירתו לפ"ז לא שייך שיעבודא דאורייתא כלל דהא יפרוק עולו ע"י שיכפור והחזקה לא שייך גביה דהא באמת כפר אף שיש עדים נגדו ואם כן לגביה לא אתחזק החזקה דאין אדם מעיז ושוב לא שייך שעבודא דאורייתא כלל וע"ז יש לפקפק קצת דמ"מ כיון שהי' עדים נשתעבד מן התורה ואף שכעת כפר מנ"ל שהי' בשעת מעשה חצוף כל כך לכפור אבל מ"ש בראשונה ניתן להאמר ע"ד הפלפול לפ"ז שפיר מקשים התוס' דניליף מעד אחד ואין לומר דאיצטריך עד אחד להיכא דאינו יכול להעיז דאז הי' פטור דזה אינו דלפי הס"ד דהחזקה דאין אדם מעיז כ"כ אלים עד שמה"ט פטרה התור' הכ"ה מן השבועה שוב יקשה איך נאמן העד נגד החזקה וע"כ דהחזקה אינה אלים כל כך וכמ"ש וכיון שכן שוב לא מסתבר לי' להתוס' שיהי' כ"ה נאמן עי"ז דהרי חזינן שאין החזקה אלים כל כך. ובזה מיושב גם קושית הבעה"ת הנ"ל דעיקר ראיות התוס' ממה דעד אחד יכול לחייבו שבועה ולא הוה ש"ק וע"ז כתבו דאיצטריך העד היכא דטענו בספק ע"פ ע"א דאז לא שייך החזקה דאין אדם מעיז כיון דזה א"י ולא שייך לומר דאינו מעיז כיון שעשה לו טובה להלוה דהא א"י כלל א"כ לא שייך לומר חזקה הנ"ל וז"ב: