שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ב (ד׳)

ובזה ממילא מיושב גם הקושיא השני' שהבאתי דדלמא אצטריך ע"א בפחות משתי כסף דזה אינו דעכ"פ יקשה כיון דעד אחד לא מחשב כשנים שוב הו"ל ע"א ולא כשנים ואם כן הא יש לו מיגו וע"ז תירצו דאיצטריך ע"א כגון שטענו ע"פ עד דאז אין לו מיגו דהחזרתי דאז הי' מעיז דההלואה א"י אבל החזרה יודע בבירור שלא החזיר והו"ל מיגו דהעזה לאפטורי משבועה ובזה לכ"ע אינו נאמן כמ"ש הש"ך. ובזה מיושב מה שמקשים בשם הגאון מוה' משולם ז"ל מפ"ב שהיאך מצי לאוקמי בטענו בספק ע"פ עד אחד והא יוכל לפרע לו ואח"כ יחזור ויתבענו ויצטרך לשבע כנגדו דגם כ"ה חייב וא"י לשבע ומשלם וע"א אינו נאמן במקום שהוא מחושואיל"מ לפטור. ולפמ"ש אתי שפיר דכ"ה במקום שא"י להעיז באמת פטור ודו"ק. ובזה מיושב היטב מה ששמעתי מקשין בשם הגאון ש"ב מוה' שמואל בעהמ"ח בית שמואל אחרון ז"ל דמה הקשו תוס' למה לי ע"א הא איצטריך דניליף מיני' עד מסייע דפוטר דנלמד מק"ו מעד המחייב שבועה כמ"ש הרא"ש בשם מהר"ם מרוטנבורג וא"ל דקושית התוס' דלכתוב דעד המסיע דפוטר בפירוש דזה אינו דהרי הש"ך בסי' פ"ו כתב דאם יש ע"א המחייב שבועה וע"א המסייע הו"ל חד לגבי חד ולא אמרינן דע"א המחייב האמינה כשנים דהא גם עד המסייע נלמד מק"ו דעד המחייב ע"ש ולפ"ז זהו כשכתוב העד המחייב בתורה אבל אם העד המסייע הי' נכתב בפירוש אם כן הי' העד המסייע נחשב כתרי ואין העד המחייב לגביה נחשב דהוא חד במקום שנים דהא העד המחייב לא נלמד מעד המסייע ואם כן אלו לא נכתב בפירוש העד המחייב מנ"ל דמחשב כשנים ולכך אצטריך למכתב דע"א מחייב שבוע' והיא קושיא נפלאה. ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ נימא דע"א נחשב כשנים דאל"כ לא יוכל לחייבו שבועה כלל דהא אית לי' מיגו וע"כ דהוא נחשב כשנים כנגד שבוע' וכמ"ש הר"ן וזה גופא הוכחת התוס' דכ"ה פטור אף דיכול להעיז וע"כ הא דהאמינה התור' לעד משום דהו"ל כשנים ודו"ק: