שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ב (ג׳)

ואגב אומר מה ששמעתי בשם הרב מפיאסק ז"ל שאמר לישב קושית התוס' במכות בדף ו' דר"י אמר דבד"מ תתקיים העדות בשאר והקשו בתוספת דמאי שנא ד"מ מד"נ וכתב לישב דכיון דהוא אומר לא לויתי אם כן הוא נאמן לגבי עדים דלא הי' קרוב או פסול כלל ולגבי הכשרים לא נאמן וכמו בטען לא לויתי דמהמנינן ליה נגד עדים שאומרים פרע ובמה דאומר לא לויתי אינו נאמן נגד עדים והוא הדין בזה לגבי קרוב או פסול מהמנינן לי' שלא היו עדים אלו ולגבי הכשרים אינו נאמן. ואני אומר אם כי דפח"ח אבל אינו נכון דשם אמרינן דאף דבאמת העדים נאמנים מכל מקום התור' האמינה את האדם נגד העדים כל שהיא לחובתו ולכך מהמנינן לי' שלא פרע נגד העדים האומרים שפרע אבל שם לענין נמצא אחד מהם קרוב או פסול דניהו דמהימנינן לי' אבל מכל מקום אנן סהדי דהיו העדים האלו בשעת הלואה ובנמצא אחד מהם קרוב או פסול גזירת הכתוב אף שהי' אדם כשר קרוב מכל מקום אינו נאמן אף דאמת הדבר מכל מקום התורה פסלה לעדים בשביל שנצטרף קרוב או פסול והרי באמת היו הקרובים ביחד אף דהוא מכחיש הלואה נאמן לגבי עצמו מ"מ העדים נפסלו וז"ב והבן. נחזור לענינינו דהדבר ברור דאין ראי' משבועת ע"א ובלא"ה הדבר נכון דאין כאן מיגו דל"מ לפמ"ש הסמ"ע בסי' ע"ה ס"ק ל"ו בשם הריב"ם דאינו נאמן לומר יש לי בידי כנגדו במיגו דפרעתי דהו"ל מיגו במקום עדים וה"ה מיגו במקום ע"א וכל שמודה לו א"י לשבע ולהכחישו א"כ אין מקום להקושי' אלא אף לפמ"ש הש"ך ס"ק ל"ח עכ"פ שבועה צריך ואינו נאמן בלא שבוע' ע"ש ואם כן לא שייך מיגו ועיין בסמ"ע ס"ק ל"א בשם הע"ש ומ"ש הסמ"ע עליו ואם כן עכ"פ יפה כתב הרא"ש דלא ידענא מאי מיגו איכא דמיגו דפרעתי לא שייך דכיון דמודה להעד רק שיש לו מיגו אינו נאמן בלא שבועה שוב ראיתי בר"ן פרק כל הנשבעין שהביא בשם הר"י הלוי בהדיא דבע"א יש לו מיגו דהחזרתי וכתב בר"ן לדחות דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים והוה ליה מיגו במקום עדים וכל זמן שאינו נשבע כנגדו הרי הוא כשנים ע"ש וכוונתי ת"ל לדעתו. ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש התוס' ב"מ דף ג' להקשות דמנ"ל דכופר הכל פטור דא"ל משום דחזקה דאין אדם מעיז דזה אינו דאם כן בבנו דמעיז מנ"ל וא"ל מדאיצטריך ע"א דאכתי איצטריך ע"א בטענו בספק ע"פ ע"א והקשה המהר"ם שיף דהא איצטריך ע"א במקום שא"י להעיז דכ"ה פטור עוד הקשה הבעה"ת דהא איצטריך ע"א לענין כפירת שו"פ פחות משתי כסף דאינו חייב שבועה במודה במקצת ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דהנה הנימוק"י ודעימיה כתבו דהא דאמרי' כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים היינו במקום שהוצרכה להאמינו כשנים כגון בדבר שבערוה דהוצרך שנים משא"כ היכא שאין צריך שנים כגון באיסור דגם ע"א נאמן אם כן לא הוה כשנים וכל שבא עד אחד ומכחישו נאמן ע"ש ובש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק י"ג ולפ"ז י"ל דבשלמא אם נימא דכ"ה פטור מגזירת הכתוב ואפ"ה ע"א האמינו התורה אם כן ע"כ דע"א חשבו התורה לשבוע' כשני עדים שפיר לא שייך מיגו דהו"ל מיגו במקום עדים כ"ז שלא נשבע דהעד אחד הו"ל כשנים אבל אם נימא דכ"ה גם כן חייב כל שיש לומר שמעיז ורק במקום שא"י להעיז בשביל החזקה אם כן בע"א יש לומר דלא אלים החזקה כל כך ולכך חייבו תורה שבועה וכיון שאין ראי' שהתור' חשבו ורק שכל שאין החזקה אלים שוב חייב מכח הסברא דגם כופר הכל חייב במקום שאין חזקה דא"י להעיז כגון בבנו ואם כן שוב יקשה דהא יש לו מיגו ואי דהו"ל מיגו במקום עדים דזה אינו דהא אין מוכרח דתורה האמינה כשנים וע"כ דכ"ה פטור אף בבנו ואפ"ה האמינה התורה לע"א וע"כ דהאמינו תורה כשנים ושוב הו"ל מיגו במקום עדים וז"ב: