והנה לכאור' לפמ"ש הרמב"ם בפ"ק משבועות דלכך משביע עידי קנס פטור דאינו מתחייב ע"פ העדים דאם רוצה הי' מודה ומפטר ונמצא לא בא החיוב ע"י העדים לבד זולתי ע"י שלא הודה זה והעדים לא גרמו לו כל הנזק ובכה"ג לא חשו בשבועת העדות ולפ"ז יקשה בנסכא דר' אבא דאם הי' טוען לא חטפתי הי' נשבע נגד העד ומפטר ואם כן לא גרם לו העד לבד הנזק כי אם בצירוף מה שזה הודה שחטף ובכה"ג לא שייך כפירת ממון וצ"ל דשאני כאן דצריך לשבע אם הי' טוען לא חטפתי ואם כן כמו דאמרי' מי יימר דמשתבע ה"ה לחייב שבועת העדות אמרינן דגרם לו היזק דבאמת מי יימר דמשתבע שהרי העד הוא יודע שחטף והו"ל העזה ושבועה ובכה"ג שייך בודאי מי יימר דמשתבע ושפיר וע"ז הביא הרשב"א דאם נימא דשייך שבועה לשכנגדו שוב שייך גם להיפך מי יימר דמשתבע וא"כ שוב ממ"נ העד פטור דאם תאמר מי יימר דמשתבע שייך גם להיפך מי יימר דמשתבע התובע ומה הפסדתיך ולפמ"ש בשו"ת מיימוני לספר משפטים סי' ס"א דבהך דהכל מודים בנסכא דר' אבא מיירי ע"כ שזה טען אין חטפתי ודידי חטפתי תחלה דאל"כ לא שייך גורם לממון דמי יימר שלא הי' טען לא חטפתי ע"ש אם כן אתי שפיר קושיתי ועיין שו"ת נו"ב מהד"ב חלק חו"מ סי' שהאריך בדברי המיימוני הנ"ל ולפמ"ש יש לפלפל בזה הרבה ואכ"מ:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ב (י׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.