שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״א (ו׳)

עוד נראה לי דבר חדש דלכך במתה מחמת מלאכה פטור דהנה בחו"מ סי' צ"ה בטור מביא דברי הר"י הלוי במי שמשכן כרם לחבירו והתנה עמו לעבדו ופשע בה ולא עבדו חייב כיון דלא עבדו הו"ל כהזיק בידים אבל הרמ"ה כתב כל מאן דגרים לאפסודי דבר שלא בא לעולם אינו חייב עד שיקבל עליו בפירוש והיינו דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ע"ש ובב"י כתב בשם הר"י הלוי דגם הר"י הלוי ז"ל מודה לסברת הרמ"ה ולפמ"ש לפענ"ד סברא ברורה דשאני מתה מחמת מלאכה דבאמת השומרים לא קבלו עליהם חיובם רק שירדה התורה לסוף דעתם שהשומרים ניחא להם להתחייב כל אחד לפי מה שהוא ולפ"ז בשלמא כל החיובים הוא על גוף החפץ שקבל עליו לשמור החפץ וכשנגנב או נאנס חייבים בזה כל אחד לפי שמירתו שהרי החפץ היה בעולם וע"ז נתחייב ונשתעבד לשמרו שלא יאבד ויגנוב ויאנס אבל מתה מחמת מלאכה אדרבא לא לאוקמא בכילתא שאלה ורק לעשות מלאכתו ומה שמתה מחמת מלאכה זה הוא דבר שלא בא לעולם ול"מ עד שיקבל עליו בפירוש דומיא דאם אוביר ולא אעביד דאשלם במיטבא ולפ"ז אם יקבל עליו בפירוש גם מתה מחמת מלאכה בודאי יתחייב כנלפענ"ד דבר חדש ועיין קצה"ח סי' ש"מ שחקר בדין זה אם קיבל עליו בדיבור בעלמא להתחייב במתה מחמת מלאכה אם מתחייב בלא קנין ע"ש ולפמ"ש הדבר פשוט שיתחייב בדיבור לבד וכמ"ש ודו"ק היטב: