שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״א (ה׳)

והנה שאלני הרבני המופלג מו"ה וואלף ני' מטשעניב בהא דאמרו בב"מ דף צ"ט דהכישה במקל והיא תבא דחייב כל שיצאה מרשות המשאיל וע"ז הקשה דכאן יקשה הא מלאך המות מ"ל הכא מה לי התם וכאן ל"ש לומר דהיא ברשות השואל הא כ"ז שלא בא לידו אינה ברשותו דעדיין מצי משאיל למהדר ביה וכדאמרו בקע בו קנה והשבתי דלק"מ דשם כל זמן שלא בא לידו חייב מדין ערב שהיא ערב להחזיר הפרה לבעלים וכל זמן שלא נעשה שואל הרי הוא חייב מטעם ערב והוה ליה כאומר לחבירו זרוק מנה לים ואני ערב דחייב וכמ"ש בשטה מקובצת שם בשם הר"ן בהדיא ואם כן לא שייך מלאך המות מה לי הכא מה לי התם דהא קיבל ערבות וצ"ל אף דבזרוק מנה לים לא מקרי ערב לשיטת כמה פוסקים ועיין באהע"ז סי' למ"ד ובחו"מ סי' ש"פ אבל כאן באמת הוא לקחה להיות שואל רק שמתה מקודם בכה"ג בודאי נהנה ומתחייב מתורת ערב וז"ב ועיין בשו"ת הרא"ש שם שהובא בב"י חו"מ סי' ר"ז גבי מי שהיו לו פרות וא"ל חברו לשחוט אותם והוא יקח הבשר שדעת הבית יוסף דנעשה ערב אף שבזה שנטרפו בודאי הטריפות היו בביתו כמו בבית השוחט ואפ"ה חייב מדין ערב ועיין קצה"ח שם שהקשה דהא זרוק מנה לים לא שייך ערב ולק"מ כי באמת אם היו כשרות היה לו הנאה אף שנטרפו מ"מ מקרי הנא' ונעשה ערב ודו"ק היטב: