והנה בענין מתה מחמת מלאכה דפטור כבר כתבתי למעלה שכל הקדמונים נתקשו בזה כיון דחייב באונסין למה יפטר וכעת נראה לי דבר חדש ע"פ מה שמצאתי דבר נפלא בשיטה מקובצת בב"מ דף ל"ו מלאך המות מה לי הכא מה לי התם והקשה הראב"ד שואל דחייב רחמנא במתה כדרכה אמאי הא לימא ליה שואל מלאך המות מ"ל הכא מ"ל התם בבית המשאיל ואיכא למימר משום דא"ל משאיל לשואל א"נ שבקה מלאך המות בביתך הוה קיימא ולדידך משעבדא כל ימי שאלתך ולכך כי מתה לדידך מתה ולדידך היא קיימא ע"ש וביאור דבריו הקדושים דכ"ז משך ימי שאילתה הרי היא קנויה לשואל וברשותו מתה ולכך חייב ולפ"ז זהו במתה כדרכה אבל במתה מחמת מלאכה הרי לאו לאוקמא בכילתא שאלה וא"כ כל שמתה מחמת מלאכה הרי לענין זה לא שאלה שלא תוכל לעשות מלאכתה וכל שכלתה שאלתו שוב איננה מקרי ברשותו ואם כן שוב יקשה מלאך המות מ"ל הכא מ"ל התם ולא שייך לומר דברשות השואל היא ולדידיה מתה דכל שאינה ראויה לו למלאכתו כלתה שאילתו ולזה מקרי שואל ואם כן שוב לא שייך לחייבו וז"ב מאוד ודו"ק כי היא סברא ישרה שוב ראיתי בשיטה מקובצת שכתב שם בשם הרשב"א וז"ל ושואל דחייב במתה כדרכה משום דכיון דכל הנאה שלו אוקמא רחמנא ברשותו לגמרי כאילו היא שלו חוץ ממתה מחמת מלאכה דא"ל לאו לאוקמא בכילתא שאילתיה עכ"ל הזהב ולפענ"ד כיון למ"ש ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״א (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.