והנה השעה"מ פ"א מטוען הקשה על הרא"ש דהשואל לא הוה עד כלל דצריך לישבע שבועה שאינו ברשותו וכל עד הצריך לשבע לא מקרי עד ע"ש שהביא כן בשם פלפלא חריפתא. וראיתי מקשים עליו דאפי' צריך לישבע שאינו ברשותו לא נפסל לעדות בשביל זה ודוקא עד הצריך לישבע בענין טענה זו אמרינן דאינו נאמן אבל כאן לענין מתה כדרכה א"צ לישבע רק דצריך לישבע בפ"ע שאינו ברשותו ולק"מ דאם היו מאמינים לו שמתה כדרכה פשיטא שא"צ לישבע שאינו ברשותו ואם כן אין מאמינים לו שמתה כדרכה ושלא כדרכה ושפיר מקרי הצריך שבועה שאינו עד דהתורה אמרה שעד יהיה נאמן בעדותו לבד לא מתורת מיגו או שבועה וז"ב. מיהו בלא"ה אתי שפיר דבאמת יש לומר דהוה נוגע דדלמא לא מתה כדרכה ויצטרך הוא לפרע להשוכר והשוכר למשכיר והשוכר עם השואל עושין קנוניא ואם כן שוב הוה נוגע בעדות וע"כ צ"ל כיון דהשואל נשבע בלא"ה שא"ב א"כ ע"כ שמתה ואם כן שוב הוה עד הצריך שבועה דצריך השבועה שמתה כדרכה דאל"כ לא יהיה נאמן דשמא עושין קנוניא על המשכיר ול"ק קושית הרא"ש ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״א (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.