שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ׳ (ו׳)

ובזה מיושב מה ששאל אותי הרב החריף מו"ה מאיר מווילקאטש ני'. בהא דאמרו בביצה שם גבי נמצאו לפני הקן דאסור לימא מסייע ליה לר"ח והקשה דהא הרמב"ן כתב שם בענבי דמצנעי דהו"ל קרוב ומצוי והביא ראיה מהא דאמרו כרם נטוע ירק וירק נמצא חוצה לו דבא"י אסור והיינו משום דדרכן של גננין למכור על פתחי גנותיהן הלכך כמי שהוא במקומו דמי ע"ש ולפ"ז הא רש"י פירש במשנה דדרך היונים שיוצאין באויר ונוחין שם ואם כן הו"ל כמקומו ממש ואף לר"ח מהראוי שיהיה מותר ולפמ"ש אתי שפיר דנהי דהו"ל קרוב ומצוי אבל מכל מקום ספק הוה דאסור לר"ח. ובגוף הקושיא הנ"ל אמרתי דרש"י לא פירש רק דיוצאים לדף המונח בחוץ אבל להס"ד דלא מיירי בדף רק סתם לפני הקן ושם אין דרכם ואם כן לא הוה מקומו וע"כ לא כתב הרמב"ן רק משום שדרך הגננים למכור על פתחי גניהם וכאן אין דרכם לישב לפני הקן בלי דף ובאמת אם מצא בפתח הקן הרי הן מותרין וכמ"ש הפר"ח בסי' תצ"ז דדוקא לפני הקן אסורים ולא בפתח הקן דשם אמרינן כאן נמצא כאן היה וכמו שכתב הרשב"א בעבה"ק ע"ש ואם כן לק"מ. ובזה אמרתי הא דאמר אביי בדף ל"א לדחויי דר"ח קאתי דהרי בב"ב ס"ל גם כן כר"ח רק דאדרבא גם לר"ח יותר מסתבר לאוקמא בדף וכדי שלא תקשה דהא הו"ל קרוב ומצוי תי' אביי דבדף לא שייך רוב ומצוי דגם הקינים אחרים הם קרובים שם ודו"ק. ובזה יש ליישב קושית התוס' שם דשם אמאי לא אוקמי אביי לעיל בדף ולפמ"ש א"ש ודו"ק: