שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ׳ (ג׳)

ובאמת שמצאתי און להתב"ש במ"ש בשו"ת פנים מאירות ח"ג סי' ל"ב לחדש דע"כ לא אזלינן בתר רוב נגד קרוב רק אם הקרוב אינו מצוי אבל במצוי תולין במצוי ואם כן גם כאן כיון דזה שכיח טפי אם כן הוה כמצוי אבל בכ"ז פשטת לשון הפוסקים שהביא הפר"ח מורה כדברי הפר"ח דאף בכה"ג אזלינן בתר רובא דעלמא וכמו שהבאתי מסי' קכ"ט סי"ז וסי"ח ע"ש וע"כ דברי הר"ן צ"ע ועיין מג"א סי' תקט"ו ס"ק כ"ג. אמנם בגוף דברי הפמ"א הנ"ל דחידש דבקרוב ומצוי בודאי אזלינן בתר קורבא לפענ"ד אי אפשר לומר כן בפשיטות דמה שהביא ראי' מהא דאמרי' בב"ב כ"ד בחביות שצפה על גבי הנהר דרב סבר דאם נמצא נגד עיר שרובה ישראל מותר ומסיק דס"ל כר"ח ושאני הכא דאם איתא דמהאי דוקרא אתי עקולי ופשורי הוה מטבעי לה הרי דאמרינן דבסברא כל דהו מרעינן לה לסברא דרובא ואוקמינן אקורבה ע"ש שהאריך בזה באמת אין ראיה דשם לא משום סברא קטנה רק דלרב א"א שתבא מרובא דעלמא דעקולי ופשורי הוו מטבעי לה אבל בעלמא רובא עדיף ואף בקורבא דמוכח כמ"ש התוס' באורך ועיין תו"ח שם שרצה לחדש דבקורבא דמוכח לא אזלינן בתר רובא וחולק על הטוש"ע י"ד סי' קכ"ט סעיף י"ז דאף בקורבא דמוכח אזלינן בתר הרוב אבל אנו אין לנו רק דברי הטוש"ע והאחרונים שמסכימים לזה והנה בהא דאמרו בש"ס גבי חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה דשריא רבינא לימא משום דסבר כר"ח ומשני שאני התם דאי מגנב מיניה אצנועי לא מצנעי בגווה וה"מ חמרא אבל ענבי מצנעי ודעת התוס' והרא"ש והרשב"א דלדידן דלא אזלינן בתר קורבא הכל מותר אף בענבי והרמב"ן חולק וכתב דבענבי דמצנעי בגווה אף ר"ח מודה דאזלינן בתר קורבא משום דלא קרוב בלחוד הוא אלא במקומו ממש וחזקה כאן נמצא וכאן היה והו"ל קרוב ומצוי וליכא למ"ד דאזלינן בתר רובא ע"ש וכבר האריך בזה הפר"ח סי' ס"ג ביו"ד לבאר דאנן לא קי"ל כרמב"ן אף בזה הרי שלך לפניך דאף בקרוב ומצוי אזלינן בתר רובא ותלוי באשלי רברבי מחלוקת הרמב"ן והתוס' והרא"ש וכל הפוסקים הנ"ל. ובזה אמרתי ליישב דברי הפר"ח שכתב להשיג על הש"ך סי' א' דדעתו דאזלינן בתר רוב אנשי השוק ותמה הפר"ח דלמה אזלינן בתר רוב אנשי השוק ולא בתר רוב העולם וכתב התב"ש בסי' ס"ג דכבר הקשה כן הסמ"ע סי' רנ"ט ס"ק ו' ותירצה בטוב והאריך לבאר תירוצו של הסמ"ע וכבר כתבתי למעלה דכוונת הסמ"ע למ"ש הרמב"ן בענבי דמצנעי דבמקומו ממש ליכא למ"ד דאזלינן בתר רוב ולפ"ז בשלמא בכל רוב וקרוב דידענו ברור דמכאן גופא לא הי' הדבר רק דמספקינן אם ממקום קרוב או מרחוק ואם כן אמרינן דכל שלא בא מאותו מקום עצמו טפי עדיף לתלות ברובא דעלמא אבל כאן שהיא רוב השוק והוה מקומו ממש ואמרי' דבכאן נאבד ומאנשי השוק שבם הרוב כאן נאבד אם כן הו"ל מקומו ממש דמותר דמ"ל ברוב העולם כל שכאן הוא הרוב הו"ל כקרוב ומצוי ומעתה לפ"ז זהו דוקא לשיטת הרמב"ן אבל לדידן דקי"ל דאף בקרוב ומצוי אזלינן בתר רובא אם כן מה"ת לתלות ברוב השוק ובלא"ה נראה לפענ"ד דאף להרמב"ן דאזלינן בתר קרוב ומצוי יחידאה היא בדבר וראייתו מענבי דמצנעי אינו רק דמחמרינן וחיישינן לקרוב ומצוי אבל לא להחליטו בודאי שהוא מהקרוב וראי' ברורה נראה לפענ"ד דהרי בהך דיצחק ריש גלותא דאביי אמר חיישי' לתרי יצחק ורבא אמר לא חיישינן וביאר הרמב"ן במלחמות משום דאמרינן כאן נמצא כאן היה ומה"ת לתלות דממקום אחר בא והנימוק"י תמה דהא לא קי"ל דאמרינן כאן נמצא כאן הי' דרבא הוא יחיד בפרק המדיר בסוגיא דהיה בה מומין ואנן קי"ל כר"א וכתב הנימוק"י לחלק בין איסור לממון ותמהו האחרונים דשאני הך כנכ"ה מכל כנכ"ה דעלמא דכל כנכ"ה אינו רק להחזיק מזמן לזמן ובזה לא קי"ל כרבא אבל כאן הו"ל כמו ענבי דמצנעי דאמרינן כנכ"ה ומה"ת לתלות באחר ועיין בשב שמעתא ש"ז פי"ח שהאריך בזה: