שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ׳ (ט״ו)

והנה לענין בשר שנתעלם מן העין דנחלקו הפוסקים אי קי"ל כרב או כלוי כה הראני הרב החריף מו"ה מאיר בראם ני' הא דאמרו בביצה דף מ"ם אי את תלית אית לך סימנא בגווה ולא מסחת דעתא מיניך זיל שקולי ואי אינהו תלו לך מסחת דעתך ולא תשקול ופירש"י דקאי לענין בשר שנתעלם מן העין ומבואר דקי"ל כרב והב"י והאחרונים בסי' ס"ג לא העירו מזה ואחר החיפוש מצא בהגמי"י פ"ח ממ"א אות וא"ו שהרגיש בזה ולדעת החולקים כתב בהגמי"י די"ל דר"ה תלמיד דרב אורי כרב והנה רש"י פירש פירוש אחר דמשום מוקצה היא ודבריו צ"ב דמה מוקצה שייך בזה אם ישראל שוחטים לא אקצי דעתי' של הקונים וצ"ל כיון דחיישינן שמא בשר אחר הוא ולא זה שתלו לו הקונים אם כן שוב הוה מוקצה ואף דאזלינן בתר רוב והוא אותו הבשר שתלו לו הטבחים מכל מקום הא לענין מוקצה הו"ל דבר שיש לו מתירין ודעת הר"ן בפ"ג דביצה דלא אזלינן בתר רובא דהוה דבר שיש לו מתירין ועיין מלמ"ל פ"ז ממעילה ה"ו ובכו"פ סי' ט"ו ולכך חיישינן שמא אחר הוא. ובזה אני אומר דבר נחמד דאף אם נימא דלענין בשר שנתעלם מן העין היא כפשטת הלשון מכל מקום אין קושיא דכבר נודע מ"ש הצ"ץ סי' ס"ט דאם יש שני איסורים ובאחד הו"ל דשיל"מ אף לענין הדבר שאין לו מתירין לא אזלינן בתר רובא ע"ש והוא הדין כאן כיון דיש חשש שמא שרצי' החליפו והו"ל בשר שנתעל' מן העין ולזה אין לו מתירין ואזלינן בתר רובא מ"מ כיון דיש חשש מוקצ' ולזה הו"ל דבר שיש לו מתירין שוב אסור לאכלו גם משום בשר שנתעל' מן העין וז"ב. והנה בגוף דברי רב דס"ל דבשר שנתעלם מן העין אסור אף דרוב המוכרים ישראל נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה בתורת הבית שער א' בית א' כתב בשם הרמב"ן דלכך כל דאיכא לפנינו צריך לבדקו כמ"ש הגאונים אף דאיכא רוב משום דבאמת מן הדין איכא חזקה דאיסורא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ומן הדין היה שלא תצא מחזקתה כי אם בידיעה ודאית ולא נסמוך על הרוב אלא משום קולא דבהמה לא אתרעי שהרי שחיטה לפנינו סמכינן ארובא ודי אם נסמוך ברובא דליתא קמן ע"ש ודבר גדול דיבר הנביא ז"ל דהא ר"ה אמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך ואם כן מהראוי שיהיה ידיעה ודאית וכעין מ"ש התה"ד סי' של"א דלכך בממון לא אזלינן בתר רובא דהמוציא מחבירו עליו הראיה ורוב אינו ראיה ע"ש והוא הדין כאן דנקט עד שיודע ולא מועיל רוב דאינה ידיעה ודאית ולפ"ז בבשר שנתעלם מן העין דלא נודע שנשחטה כלל שוב היא בחזקת אבר מן החי ובעינן ידיעה ודאית ולכך אסור ולפ"ז צ"ל טעם המתירין משום דבאמת ר"ה אמר כן עד שיודע לך ואנן לא קי"ל כר"ה ולא בעינן ידיעה ודאית כמו דסמכינן על רוב מצוין אצל שחיטה דלא כר"ה וזה באמת שחידש ר"ה עד שיודע לך ולא קי"ל כוותיה ולפי"ז בביצה שם שר"ה השיב הוא לשיטתיה דבעי ידיעה ודאית ובשר שנתעלם מן העין אסור כרב רביה ודוק היטב כי הוא הערה חדשה: