שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ׳ (י״ד)

והנה לכאורה כל מ"ש בזה טעות דמ"ש דכיון דהשופרות קבוע מהראוי ליזל בתר קורבא דלא שייך רוב בזה כמ"ש הכרו"פ יש לדחות דע"כ לא כתב הכרו"פ רק בלקח ממקום הקביעות וא"י מאיזה החנות לקח ועומד קרוב אצל חנות אחת מהראוי ללכת בתר קורבא אבל כאן דנמצא מעות מונח ובנמצא הלך בתר רוב אף נגד קרוב וכן מצאתי בפר"ח סי ק"י אות ט"ו בהדיא וכ"כ הפרמ"ג סי' ק"י ס"ק י"ד בחקירה השלישית בהדיא אך לפענ"ד נראה דזה תלוי במחלוקת בעלי התוס' עם הרמב"ן וסייעתו אם בקורבא דמוכח גם כן רוב עדיף או קורבא עדיף דאם נימא דבקורבא דמוכח קורבא עדיף ממילא בקבוע כיון דבאמת במקום הקביעות ודאי הקבוע כמע"מ רק שכאן פריש ממקום הקביעות עכ"פ הקורבא הוה קורבא דמוכח דהרי הוא סמוך לקבוע ומהראוי לומר שמהקביעות הלז נפל ועיין תוס' ב"ב דף כ"ג ע"ב ד"ה רוב ולפענ"ד יש לתלות הענין הזה בשני תירוצי התוס' שם ואם כן פשיטא דיש קבוע בזה לילך בתר קורבא וגם יש לומר דאם יש לחוש שמא מרובא דעלמא נפל והוה ליה חולין וכמו בהר הבית דהוה חולין דיש רובא דעלמא ועיין בפסחים דף ז' ורק דיש רובא דנדבה וגם קביעות אם כן שפיר יש לילך בתר קורבא דכל הטעם דנמצא הלך אחר רוב לפי שקבוע חידוש הוא והבו דלא לוסיף דוקא במקום הקביעות אבל כל שנפסל מהראוי ליזל אחר הרוב ולפ"ז כאן דיש רוב בעלמא הסותר דהוה חולין לגמרי ואם כן הרוב אתרע שפיר יש לילך בתר קבוע וצ"ע בזה בכתובות דף ט"ו וגם יש לומר כיון דשוקי ירושלים עשוין להתכבד לא שייך רובא דעלמא וגם בזה צ"ע עכ"פ מ"ש משום קורבא דמוכח נראה לפענ"ד שניתן להאמר ודו"ק: