שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ה׳ (ו׳)

והנה במ"ש למעלה ליישב דברי האא"ז היש"ש הנה באמת גוף דברי הרש"ל צ"ב דמ"ש דאינו מכוין למגמר שרי דלא שייך פסיק רישא אלא במלאכה גמורה אבל הגימור אינו מלאכה אלא הכיבוי דבריו תמוהין דהא בש"ס אסרי משום הולדת ריח והט"ז סי' תקי"א כפי הנרא' הבין בדבריו דכוונתו כיון דאינו רק איסור דרבנן לא שייך פסיק רישא וכשיטת התה"ד אבל ביש"ש לא כתב זאת והמ"א נדחק בדבריו דבחרס אסור משום כיבוי והבערה אבל בהולדת ריח לא גזרי באינו מתכוין אבל כ"ז היא דברים שבע"פ ואינו כתוב ביש"ש. ולפע"ד דכוון בזה לכוונה עמוקה דענין פסיק רישא היא דאף שאינו מכוין לעשות איסור כל שא"א שיעשה הדבר הזה ולא יהי בו מלאכה הוה פסיק רישא כמו שאי אפשר לחתוך ראש ויחיה כמו כן אי אפשר שיהי' הדבר הזה ולא יהי' בו המלאכה ועיין בכפות תמרים בסוכה דף ל"ג ביאור הדברים באורך ולפי זה זה דוקא כשגוף המלאכה היא האיסור שייך לומר דהוה פסיק רישא אבל במגמר אטו גוף המוגמר היא האיסור במוגמר לא שייך איסור ורק שנצמח בזה כיבוי או הבערה או הולדת ריח אבל גוף הדבר של הגימור אין בו משום מלאכה ואם כן כל שלא נתכוין בשביל גימור אם כן היאך שייך פסיק רישא הא מלאכת הגימור לא נאסר רק הכיבוי וההבערה או הולדת ריח ואיך שייך בזה פסיק רישא וזה שכתב הרש"ל דלא שייך פסיק רישא אלא במלאכה גמורה אבל הגימור אינו מלאכה אלא הכיבוי והבערה והן הדברים אשר כתבתי דגוף הגימור לא שייך בזה פסיק רישא כלל וזה ברור לדעתי כשמש בכוונת הרש"ל. ומ"ש הרש"ל בכיבוי והבערה משום דשם מיירי לענין גחלים שייך כיבוי והבערה אבל עיקר הכוונה שגוף הגימור אינו מלאכה רק הכיבוי שבו או הולדת ריח וזה ברור מאד ולא קשה קושית מ"א כלל ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף שעפ"ז נפתח לי שערי בינה בדברי ה"ה פי"ב משבת שכתב לענין צירוף וז"ל נרא' שכל שאינו מתכוין אין ראוי לומר פ"ר מפני שכשהוא מתכוין עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי ע"ש והיא הדבר אשר דברתי דענין צירוף באמת גוף הדבר אין בו מלאכה כלל רק שנצמח זה ענין מלאכה שנתחסם הכלי וכן דרך לוטשי ברזל כמ"ש הרמב"ם א"כ גוף הדבר אין בו מלאכה רק שעל ידי החימום מים נצמח בו ענין מלאכה ובזה לא שייך פסיק רישא כל שאינו מתכוין וז"ב מאד מאד בכוונתו ובזה מיושבים דברי המג"א שהביאו בסי' שי"ח ס"ק ל"ז דברי הה"מ גם לענין מיחם והדבר תמוה דאם כן נשאר קושית הלח"מ שם דלמה אוקמא בש"ס כר"ש והלא אף לר"י מהראוי להתיר דלא שייך פסיק רישא ואינו מלאכה כלל ועיין דגול מרבבה שנתעורר בזה וכן הקשו כל האחרונים ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אף דאינו מתכוין הוה כמו כל א"מ דאסור לר"י כיון דשייך בו צירוף ואסור לעשות דבר שנצמח מזה ענין צירוף אך זה אליבא דר"י אבל לר"ש דבר שאינו מתכוין מותר ורק דכל דהוה פסיק רישא אוסר שפיר כתב ה"ה דכל שאינו מתכוין ל"ש פסיק רישא כיון דגוף המלאכה בעצמותו מה שנותן בו מים אין בו איסור ולכך אוקמא כר"ש וז"ב מאד ודו"ק. ובזה מיושב מה שהקשו כלם בהא דפריך בסוכה דף ל"ג והא מודה ר"ש בפסיק רישא והא לשיטת הה"מ כל שאסור משום מתקן כל שאינו מתכוין לא שייך מלאכה כלל. ולפמ"ש א"ש דזה אינו דכל דאיסור היא בגוף הדבר כמו התם בהושענא דמה שלקטו ומתקנו שיהי' ראוי להושענא עושהו כלי פשיטא דאסור בא"מ כל דהוי פסיק רישא כיון דגוף הדבר הוי מלאכה האסורה ורק התם דגוף המלאכה אין בו משום מלאכה רק שנצמח מזה ענין צירוף בזה שפיר מותר ולא שייך פסיק רישא ודו"ק. ובזה י"ל הא דמשני כגון דאית לי' הושענא אחריתי דהיינו כל שמשכחת לה היתר ע"י שהי' לו הושענא אחריתי א"כ גוף הליקוט אין בו משום מלאכה שוב לא שייך פסיק רישא. ובזה מיושבים דברי הרמב"ם שכתב או שלקטם אחד אחד ולא כתב דמיירי שיש לו הושענא אחריתי ותמה הכ"מ ובב"י סי' תרמ"ו ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק. ועיין בפירוש המשנה ביומא פ"ג שכתב רבינו לענין חימום עששיות של ברזל וז"ל וזו אינה מלאכה כי אין כוונתן הקשאת הברזל לחזקו כמנהג הלוטשין אבל כוונתם חימום המים והעיקר אצלינו מלאכת מחשבת אסרה תורה ולא נודע הכוונה דמה ענין מלאכת מחשבת לזה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ס"ל לרבינו דהצירוף הוה פסיק רישא רק דכאן לא שייך פסיק רישא וכמ"ש הה"מ דכל שאינו מכוין לא מקרי מלאכה וכמ"ש הלח"מ בביאור הדברים או כמ"ש אני והנה זה דוקא בשבת דהעיקר הוא דבעינן מלאכת מחשבת ונמצא כל שלא נתכוין למלאכה אין עליו שם מלאכה אמנם בשאר איסורים אם נימא דפסיק רישא אסור בהם בכה"ג לא שייך לומר דכל שלא נתכוין לא נקרא מלאכה דמה בכך דלא הוי מלאכה מ"מ הוי פסיק רישא ואסור וכעין זה כתבו לענין פסיק רישא דלא ניחא לי' דבשאר איסורים אסור דאין הקפידא על המלאכה ועיין שו"ת דו"ז הגאון ז"ל בישועת יעקב על אהע"ז סי' ה' לענין סירוס ודו"ק ועיין בשבת דף נ"ד גבי הא דלא יכרוך חבלים דפריך הש"ס והא התוכף תכיפה אחת אינו חיבור וקשה לשיטת הפוסקים והר"ן מכללם דשם ס"ל להש"ס דבר שאין מתכוין מותר וא"כ ע"כ דהוי פ"ר דניחא לי' ועיין בשלטי הגבורים סביב אלפסי שם ובש"ע יו"ד סי' ש"ו ואם כן קשה דעכ"פ מדרבנן הוה חיבור ומה קושיא וצ"ל דבדרבנן שרי באינו מכוין אף בפסיק רישיה כשיטת התה"ד וא"ל דבתכיפה אחת אינו חיבור אף מדרבנן דאכתי קשה דגם בלא יכרוך ויקשור אינו רק דרבנן דומיא דלבישה ואפ"ה שייך משום פסיק רישא ועיין בט"ז וש"ך סי' ש' סי"ב שם וע"כ דבדרבנן אסור פסיק רישא ודו"ק. וגבי מסוכרייתא דנזייתא דאסרו אף דהוא פסיק רישא ושם ביאר הר"ן ברי"ף פרק שמונה שרצים דאינו רק דרבנן ע"ש ואפ"ה אסור פסיק רישא: