והנה הרשב"א בחידושיו לשבת דף ק"ז ע"ב בהא דאמרו המושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה דחייב משום עוקר דבר מגידולו הביא בשם הרמב"ן שהקשה דלא שייך עוקר דבר מגידולו בבעלי חיים ופירש דדלדל את העובר משום נטילת נשמה הוא חייב דאף דהאי עובר לית ביה נשמה כיון דגידולו תלוי בנשמת אמו העוקרו חייב משום נוטל נשמתו כמו דאמר ר"ש דמאן דתליש כשותא מהגמי שיניקתו תלוי' בהגמי ומחייב משום עוקר דבר מגידולו והוא הדין כאן דהו"ל כחובל ונוטל נשמה מאבר אחד ע"ש ולכאורה אם נימא דעובר לאו ירך אמו לענין טריפות וכמ"ש הר"י דיש לו חיות בפ"ע אם כן לא שייך משום נוטל נשמה דהא יש לו חיות בפ"ע ומכ"ש למ"ד דעובר לאו ירך אמו בכל מילי דלא שייך משום נטילת נשמה ואפשר דכל זמן שהיא בן שמונה ופחות דהיא כאבן לא שייך חיותא בפ"ע אף לפירוש הר"י דעוד לא נגמר הגידול שיהי' לו חיות בפ"ע ובכה"ג הו"ל עוקר דבר מגידולו ולזה נלפע"ד דלכך נאיד רש"י ותו' בבכורות דף כ"ה מפירוש הרמב"ן משום דמשמע להו דאף בדלדל עובר בן תשעה נמי מחייב משום עוקר דבר מגידולו וזה לא שייך משום נוטל נשמה רק משום עוקר דבר מגידולו:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ט (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.