שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ח (ה׳)

והנה בהא דאמרו בדף י"ב שם ראה אחד ששחט אם ראה מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו ופריך הש"ס אי דידע דלא גמיר פשיטא ופירש"י דבראה בודאי מותר ולכאור' קשה דאכתי איך מותר דהא הוה עד אחד נגד החזקה ואין לומר דהוה רוב מצוין אצל שחיטה ורובא עדיף מחזקה או דהוה בידו לשחוט כהוגן דכאן ידעי' שלא גמר שוב לא הוה רוב מצוין וגם אינו בידו. אך זה אינו דכל שראה אחר מתחלתו ועד סופו שוב הוה שני עדים על השחיטה ונאמנים נגד החזקה אך אי קשיא הא קשיא בהא דמוקי דידע דלא גמיר וכגון דשחט חד קמן שפיר מ"ד מדהא שחט שפיר האי נמי שחט שפיר קמ"ל האי אתרמוי אתרמי ליה ובזה שוב יקשה מה בכך שאחד שחט שפיר והא מכל מקום לא הוה רק עד אחד על הסימן השני ושוב הוה ע"א במקום החזקה ורוב מצוין אצל שחיטה וגם בידו לא שייך דהא אנן ידענו דלא גמיר והיא קושיא גדולה וצ"ל כיון דאחד מהסימנים שחט שפיר שוב אתרע החזקה וכעין מ"ש התוס' בכתובות דף כ"ג דזרק לה קידושין אתרע חזקת פנויה ועיין פ"י גיטין דף כ"ח דהוה מדאורייתא והוא הדין כאן. ובלא"ה יש לומר דבשלמא כל שלא ראינו ששחט כהוגן רק שעד אחד אומר כן אם כן שייך לומר דשמא לא התחיל כלל להתעסק לבטל החזקה דשמא הוא מן המיעוט שאינם מומחין ושייך סמוך אבל כל שראינו ששחט סימן אחד כהוגן שוב שייך סברת הרשב"א במשמרת דהרי ראינו שרצה לבטל החזקה ובכה"ג נאמן נגד החזקה דשאני כל ע"א שאינו מעיד שעשה פעולה לבטל החזקה אבל זה אינו דהא זה שעשה הפעולה אינו לפנינו דאל"כ נבדקיה וא"כ לא נשאר רק עד אחד נגד החזקה וגם לא ידע מכל השחיטה ופשיטא דלא מהימן וע"כ צ"ל כמ"ש בתירוצי הראשון דאתרע החזקה. אך לפי זה יקשה דאם כן למה דמוקי בתחלה דידע דלא גמיר וראה מתחלה ועד סוף קשה כיון דבעי שני עדים נגד החזקה וזה ששחט אינו לפנינו דאל"כ לבדקיה ואם כן רק ע"א מעיד וכל שעד אחד אמר שאחר היה עמו אינו מועיל ועיין באהע"ז סי' מ"ב ואף אם היה זה השוחט גם כן לפנינו נראה כיון דהוה נוגע דאם לא שחט כהוגן שוב צריך לשלם דלא הוה מומחה ואם כן ליכא שני עדים דדוקא במקום שעד אחר נאמן באיסורין אז יכול להיות קרוב ובע"ד אבל במקום דצריך שנים צריכין להיות כשרים ולא קרובים ונוגעים וצ"ל כיון דלענין זה שמעיד שזה שחטו ולא נתנבלה הבהמה לזה מועיל ע"א דע"א נאמן באיסורין וכאן אינו מעיד על החזקה דאינו מעיד רק שזה שחטו וע"ז נאמן ואם כן שוב הוה שני עדים נגד החזקה דא"ל דזה השני הוה נוגע דזה שייך לענין הממון אבל כשאנו דנין אם הבהמה מותרת באכילה יש כאן שני עדים שנשחטה כהוגן וכל שיש שני עדים לענין החזקה אף שנגד התשלומין לא הוה כאן רק ע"א הא ע"א נאמן באיסורין אף שהוה נוגע דעד אחד נאמן באיסורין ובלא"ה יש לומר דמיירי שהבעה"ב הרשהו לשחוט ואם כן לא יצטרך לשלם ודו"ק: