שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ח (ד׳)

והנה חתרתי למצוא סמך לדברי היראים ולכאורה נראה דעת הרמב"ם אפשר שמסכים לשיטתו דהרי דעת רבינו דבמומר לשאר עבירות בעי בדיקת סכין וע"כ משום דאמרינן כיון דפוקר בשביל תאותו בשאר עבירות ממילא פוקר נמי שלא לקיים מצות שחיטה ולפ"ז יש מקום לומר דהוא הדין בחשוד על הגניבה ג"כ כן ובאמת שהרמב"ם לא העתיק בפ"ג שם הלכה ח' הדין בנגנב רק בנאבד ולא העתיק התוספתא דנגנבה וע"כ משום דלא פס' כוותיה והוא כשיטת רבינו ירוחם וצ"ל שהוא סובר דכל שלא נודע מי השוחטו ל"ש רוב מצוין אצל שחיטה מומחים הם דכל הטעם הוא משום דמסתמא לא ימלא ידו לשחוט אם א"י שמומחה ומשום דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן אבל כל שלא נודע מי הוא לא שייך חזקה זו וכמ"ש לעיל דכמה אינשי דלא מעלי בשוקא וכמ"ש התוס' לענין גנובין כעין זה דכמה גנבי איכא בשוקא ויותר מזה ס"ל להרמב"ם בפ"ח ממ"א דלענין לאכול מכל אדם לא התירו רק דבעינן שיכיר אותו בחזקת כשרות וכמ"ש הרמ"א סי' קי"ט ס"א בשמו ומכ"ש לענין שחיטה דיש להחמיר כמ"ש הב"י בסי' א' והובא בש"ך שם ס"ק א' ע"ש בסי' קי"ט. ובזה הנה מקום אתי לישב מה דפס' רבינו דבאשפה שבבית ובשוק אסור דחיישינן שמא נתנבלה בידו ותמהו הרשב"א והר"ן דאמאי לא פס' כר"ח בר"י דמכשיר ובב"מ דף כ"ד אמרו דעבדו עובדא כוותיה ועיין בכ"מ מ"ש בזה וטרי' לרישי'. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שלא נודע מי ומי השוחט חיישינן שמא נתנבלה בידו ובנמצא בבית הוא דמכשיר דמסתמא לא יערב לבבו לשחוט דמתיירא אולי יבא אחד מב"ב ויהיה מוכרח לשלם מה שהזיק ומסתמא מומחה הוא אבל באשפה או בשוק דיש ריעותא פשיטא דחיישינן. אמנם באמת כל זה לפלפולא אבל לדינא פשיטא דלא נעייל פילא בקופא דמחטא וגם בסי' קי"ט לא קי"ל כרמב"ם וגם הרמב"ם גופא מכשיר באמר לאחד לשחוט ומצא שחוט משום דא"נ שמע אחר ושחט רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם וכדאמרו בחולין דף י"ב וע"כ דאף דלא נודע לנו כיון דרוב מצוין אצל שחיטה לא נטריף בדיעבד והרמב"ם לא החמיר רק לכתחלה ואף דלענין מומר לשאר עבירות החמיר רבינו דצריך לבדוק סכין כבר המה ראו כן תמהו הפרישה והט"ז והש"ך וחלקו בחלוקים שונים ולפענ"ד נראה טעמו דהנה כבר הקשו כולם איך סמכינן על רוב מצוין אצל שחיטה והא מיעוטא דאינם מומחין וחזקת איסור ונימא סמוך מיעוטא לחזקה וכתב הרשב"א במשמרת הבית שער א' דכל שאנו רואין שהוא מרבים שמתעסקים לבטל חזקה זו רק שלא נודע אי בטל כהוגן או לא דשמא אינו מומחה מכל מקום חזקת איסור לא שייך דהרי הרוב מורה שרצו לבטל החזקה ואיתרע לה החזקת איסור ע"ש ולפ"ז כיון שהוא מומר וחיישינן שמא יפקר בשביל תאותו בשחיטה אם כן כיון דחיישי' שמא יצא מגדר הרוב שמתעסק לבטל החזקה דדלמא אינו רוצה לבטל כלל החזקה א"כ ממילא שייך סמוך ולכך הוצרך בדיקת סכין וכל שנותנין לו סכין בדוק שוב לא חיישינן שישחוט באינו בדוק שאינו מומר לזה ואף במומר לתיאבון לשחיטה כל שנותנין לו סכין בדוק כשר ואם כן הוא מגדר הרוב שרוצה לבטל החזקה שוב לא שייך סמוך מיעוטא לחזקה ומעתה זה לענין לבדוק סכין וליתן לו אבל כל שנמצא שחוט עכ"פ ראינו שרצה לבטל החזקה שוב שייך רוב מצוין אצל שחיטה ולא שייך סמוך מיעוטא לחזקה וגם לפמ"ש בתשובה במ"א דכל שלא נשחט שייך מחזיקין מאיסור לאיסור אבל כל שנשחט ואזיל חזקת איסור של שחיטה שוב לא מחזיקין מאיסור לאיסור אם כן שפיר צריך ליתן לו סכין דכל שלא נשחטה שייך להחזיק מאיסור אבר מן החי לאיסור נבילה אבל כל שנשחטה והרוב מעיד דנשחט ממומחה שוב לא שייך חזקת איסור ואין מחזיקין מאיסור לאיסור ועכ"פ אתי שפיר דברי רבינו שיסכים לכל הפוסקים ונשאר היראים לבדו וצ"ע. ומ"ש למעלה בשם הט"ז והש"ך דבאבדו לו גדייו משום ס"ס התירו ועיין בתשובת הרשב"א ח"א סי' ת"א שהרשב"א דחה דברי השואל דאין ענין לס"ס רק משום רוב מצוין אצל שחיטה התירו וצ"ע: