שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ו (ז׳)

ובזה מיושב מה דהקשה הרב מהרי"ט אלגאזי בחידושיו לבכורות בספרו דף ל"ב ע"א דהרמב"ם פסק להך דתרומת מעשר של דמאי דנותן חומש דהא בש"ס מוקי כר"מ ואנן לא קי"ל כר"מ בזה ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא רבא דקשיא ליה לשיטתו דס"ל דבדמאי הקלו לר' יהודה ולפ"ז לדידן דקי"ל בהך דחמרין כר"מ ובמ"ש רבינו בפי"ב ממעשר הלכה י' ואם כן לכך שפיר עשו חיזוק לדבריהם אף לרבנן דר"מ. ובגוף קושית התוס' דנימא סמוך מיעוטא לחזקה דחזקת טבל באמת לפמ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות ריש פרק האשה בתרא דכל דהמיעוט עומד לגמרי נגד הרוב בכה"ג לא חשיב מיעוט אם כן גם כאן המיעוט עומד לגמרי נגד הרוב ומיהו הוא לא כתב שם רק לרבנן דר"מ אבל לר"מ גופא אף בכה"ג חייש אבל י"ל דהרשב"א אזיל לשיטתיה דס"ל דר"מ חייש למיעוט מן התורה ולכך אף מיעוט העומד נגד רוב לגמרי גם כן הוה מיעוט חשוב אבל לפי שיטת התוס' דגם ר"מ לא חייש למיעוטא רק מדרבנן יש לומר דגם ר"מ לא חייש למיעוט להצטרף לחזקה מן התורה כל דהמיעוט נגד הרוב לגמרי ואם כן לא קשה כלל קושית התוס' ולפ"ז כיון דמדרבנן חייש ר"מ למיעוט שוב אמרינן סמוך כיון דעשו חיזוק לדבריהם כשל תורה לר"מ שוב הו"ל המיעוט מיעוט חשוב ומצטרף לחזקה וגם לרבנן יש לומר כל דחיישי למיעוט שוב אמרינן סמוך אף דזה המיעוט עומד נגד הרוב ויש ליישב בזה קו' המהרי"ט אלגזי הנ"ל. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש ר"ב במרדכי פרק הזרוע בסופו דר"מ חייש למיעוט מן התורה ומ"מ מודה ברובא דאיתא קמן דל"ח למיעוט דאל"כ וכי לית ליה לר"מ ביטול ברוב ע"ש והדבר צריך ביאור דמה חילוק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן. ולפמ"ש יש לומר דבאמת במיעוט העומד נגד הרוב מהראוי דלא נחשב המיעוט כלל שהרי אף להצטרף לחזקה לא מצרפין אלא שכבר כתבתי דלר"מ אם נימא דחייש למיעוט מן התורה אם כן מה לנו בזה שעומד נגד הרוב הא מה"ת חייש ר"מ להמיעוט ולפ"ז י"ל דזה דוקא ברובא דליתא קמן דאין המיעוט עומד ומבטל הרוב לגמרי דהרי אין לפנינו לא הרוב ולא המיעוט אבל ברובא דאיתא קמן דהמיעוט סותר לפנינו הרוב בכהאי גוונא יש לומר דגם ר"מ מודה דלא חיישינן למיעוט העומד נגד הרוב. ולפ"ז יצמח לנו דבר חדש דכל דהמיעוט מסולק מן הרוב אף לר"ב חייש ר"מ למיעוט וז"ב: