שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ו (ט״ו)

אמנם לפענ"ד היה נראה דבר חדש דבאמת צריך ביאור קושית הש"ס כיון דכי נקיב טריפה בעי בדיקה ומה קושיא הא יוכל לבדוק אח"כ ואף דהרשב"א כתב דחיישינן שמא ישכח מלבדוק אח"כ זה אינו מסתבר כל כך והי' שייך להקשות פשיטא ובאמת צריך ביאור דהא בטבח שיש לו סכין מיוחד אף בלא בדק קודם השחיטה ונאבד אחר שחיטה כשר כמבואר סי' ח"י סי"ד ואם כן שוב למה צריך בדיקה בטבח הא אף אם ישכח ולא יבדק כשר בדיעבד ושוב לא חיישינן לכתחלה שמא ישכח כמ"ש הגאונים בסי' א' ואף לפמ"ש הט"ז סי' צ"א ס"ק א' דדוקא באין ריעותא ברורה לפנינו הוא דסמכינן שיבדוק אח"כ הא גם כאן לר"ח קיימינן דס"ל סכין אתרעי בהמה לא אתרעי ואם כן כל זמן שלא אתרעי הסכין אף דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת מ"מ אמרינן להיפך בהמה אתרעי סכין לא אתרעי דעיקר אנו הולכין בתר מי שנתיילד בו ריעותא והיא קושיא נפלאה אמנם נראה דקושית הש"ס היא ממנ"פ דאם כן היאך נלמד משאול דכתיב ושחטתם בזה והיינו דבדק הסכין והא שם דלא היה להם סכינים מיוחדים לשחיטה לכך בדק להם סכין אחד מיוחד לשחיטה או סכינים רבות מיוחדים לשחיטה ושוב ל"צ בדיקה ואם כן ממנ"פ מקשה: ובלא"ה י"ל דהש"ס פריך דאיך למד ר"ח משאול שאני התם דהא שם היה קדשים ואם כן שם אם יארע פסול יפסיד הקדשים ופשיטא דהיה צריך בדיקה אבל מנ"ל בחולין. ובמ"ש יש ליישב דברי הפרישה שכתב דיליף בדיקת הסכין משחטתם בזה ותמה הש"ך סי' ח"י ס"ק ח' דהא בש"ס פריך ע"ז פשיטא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לאו מלתא פשיטא היא דהא כל שאפשר לבדוק אח"כ למה נחוש וסברת הרשב"א אינו פשיטא כ"כ רק דכתבתי דלר"ח מקשה ממנ"פ דאם כן גם משאול אין ראיה די"ל דלכך בדק הסכין ולפ"ז לדידן באמת כל דצריך בדיקה מפני כבודו של חכם שוב שפיר עכ"פ למדין משאול ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הדברים נכונים ועיין ב"ק דף ע"ח ברש"י ד"ה המערב שכתב דניטל הוושט נבילה אבל אין ראיה מניטל לניקב דדוקא כל שניקב טריפה ניטל בודאי אסור כמבואר סי' נ' ולא להיפך ותדע שהרי התוס' בקידושין דף נ"ז כתבו בשם רש"י דנקובת הוושט טריפה וע"כ דניטל שאני: