שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ו (י״ב)

וראיתי בכו"פ סי' ל"ג שכתב ליישב קושית הרשב"א בהא דאמרו בחולין דף כ' תקשי לך עולת העוף דבעי שני סימנים וכי מתה עומד ומולק והרשב"א הקשה דעכ"פ אינו מטמא משום נבילה כל זמן שמפרכסת ואיך מקרי מתה ע"ש וכתב הכו"פ דניהו דאינה מטמאה מ"מ עכ"פ נבלה הוה ואינו ראוי לעבודת ה' ובמחכת"ה לא ידעתי היאך חשב כזאת על הרשב"א דהרשב"א הקדים שם דהא דפריך וכי מתה עומד ומולק היינו דוקא לזעירי דאמר דנשברה מפרקת ורוב בשר נבילה היינו לטמא דאל"כ אף דהוה נבילה מ"מ כל שאינה מטמאה לא קרינא ביה מתה לענין שלא יהיה מותר במליקה וא"כ שפיר קשיא ליה כאן ניהו דנחתכה שני סימנים הוה נבילה לאיסור אכילה מ"מ לא קשה היאך עומד ומולק כל זמן שאינה מטמאה ומאוד תמהני על הכו"פ הלא הוא עצמו הביא שם דברי רשב"א אלו שם ובריש פרק אלו טריפות שהאריך בזה ואיך לא הרגיש בזה. ובזה נראה לפענ"ד הא דפירש ר"ת דשהיה במיעוט סימנים הוה בושט ותמהתי בתשובה אחת דהא כיון דהוה נביל' היאך מועיל שחיטה אחר כך דהא בעינן שיהיה נפקא חיותא בשחיטה. ולפמ"ש אתי שפיר דל"מ לפירש"י דלא הוה רק טריפה אם כן שפיר כל שעושה דרך שחיט' אף דנטרפה שחיטה קרינן ביה כמ"ש רש"י בדף כ' וכן לשיטת רשב"א כל שאינו מטמא דרך שחיטה קרינן ביה דהרי מהני לטהר מידי נבלה ודו"ק ועיין בחידושי ר"ן לחולין שביאר בהדיא דכל שאינו נבלה לטמא לא קרינן ביה מתה עומד ומולק דהוה דרך שחיטה ומליקה בכך ודו"ק היטב ובזה יש להאריך במה דפסק הרמב"ם כזעירי ופסק גם כן פ"ד מאה"ט כהך ברייתא דבעינן הותזו ראשיהן עם שני הסימנים והת"ח האריך בזה ולפמ"ש היה מקום לישב ולא נפניתי כעת וברצות ד' בל"נ אשים עיני ע"ז ודו"ק: