שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ו (י״א)

ובזה מיושב גם דברי הראב"ד שכתב שם דחיישינן שהחליפן בשלו ומירוח עכו"ם חייב מדרבנן ותמה השעה"מ דאם כן הו"ל ספק דרבנן ואזלינן לקולא ולפמ"ש י"ל דכיון דמירוח עכו"ם חייב מדרבנן אם כן אתחזק חיובא גם על תבואת עכו"ם לכשילקחם ממנו וכל דחיישינן להחליפן בשל עכו"ם הו"ל ספק דרבנן והוחזק חיוב אם ירצה לקחת תבואת עכו"ם וצ"ע בזה דהאמת כל דל"ח שמא החליף שוב לא הוחזק איסור. אך לפענ"ד יש ליישב בפשיטות דכל דמירוח עכו"ם חייב מדרבנן שוב הוה כאן בבית עכו"ם תבואות שחייבי' במעשר והוה כאיקבע איסורא והוה כמו שיש בבית הנכרי נבילות ונתן לו כשרות דהו"ל איקבע איסורא וה"ה בזה וזה נכון מאד ובזה מיושב גם מה שהקשה הגאון מהר"י אשכנזי הובא בשעה"מ שם על הכ"מ שכתב שדעת הרמב"ם דגם בס"ס מחמירין בדמאי והקשה דהא רבינו בעצמו בפ"א מדמאי דהקלין שבדמאי השיתין וכתב הרמב"ם בפי' המשניות שם דהו"ל ס"ס שמא הוה הפקר ואת"ל מן השמור אולי הוציאו המתנות הרי דמקילין בס"ס. ולפמ"ש אתי שפיר דשם דהוה ספק שמא לא נתחייב כלל במעשר שוב עכ"פ ל"ש לומר סמוך מיעוטא לחזקת טבל דשמא לא הוחזק כאן טבל דדלמא הפקר היא ובכה"ג מועיל בהו הרוב וז"ב. והן נסתר מחמתו מ"ש המלמ"ל שם בהלכה ט' דגם בלא הוקבעו למעשר דקבע אסור לאכול מהם דלא מועיל ס"ס דגם בס"ס חייב במעשר. ולפמ"ש יש לומר דכל דלא הוקבעו ומותר לאכול עראי שוב לא שייך חזקת טבל וממילא הוה ס"ס גמורה ופטור ועיין תוספות בכורות שם במ"ש בתירוץ הראשון שם ודוק היטב בכל מ"ש כי הם דברים נעימים ת"ל: נהדר לקמייתא דעכ"פ אין דברי המהרש"א תמוהים כ"כ. אבל כ"ז להדר פני זקיני המהרש"א ז"ל אבל לדינא באמת דעת הרמב"ם דאף מחיים הוה נקובת הוושט נבילה והש"ך בסי' ל"ג האריך בזה. ואני תמה דלפענ"ד היא ש"ס ערוך בחולין דף כ' דפריך וכי מתה עומד ומולק ופירש הרשב"א דהוה נבלה מחיים ומטמא ולכך פריך וכי מתה עומד ומולק אבל כל נקובת הוושט דהוה נבלה אבל לא מטמא שפיר מועיל השחיטה לטהר מטומאת נבילה וזה מבואר כחילוק הכו"פ והתב"ש בין נבילה לאיסור אכילה דזה הוה מחיים גם כן ובין נבילה לענין טומאה דאינה מטמאה עוד ואני תמה על הש"ך שלא הביא דברי הרשב"א האלו וגם התב"ש לא הרגיש בזה. הן אמת דרש"י שם כתב וכן כל השוחטין משניקב הוושט הוה טריפה ומשמע דאינו רק טריפה בלבד וכן הבין הרשב"א בחידושיו שם מרש"י וע"ש בר"פ א"ט ובאמת לפמ"ש למעלה רש"י לשיטתו דס"ל דאף לאחר מיתה אינו רק טריפה והריטב"א בחידושיו כתב דגם רש"י ס"ל דהוה נבלה רק דכל שעושה דרך שחיטה אינו עושה נבילה וטריפ' ע"ש ובאמת מלבד שדבריו דחוקים דרש"י ביאר דהוה מעשה טריפה ולדידי' כל שעושה דרך שחיטה אף מעשה טריפ' אין בו אף גם דהרי רש"י פירש בהדיא בקידושין דף נ"ז והרשב"א בחידושיו לקידושין תמה באמת עליו דהוה נבלה הרי דרש"י ס"ל דאף לאחר מיתה אינו רק טריפה ולא נביל':