ובזה נראה לפענ"ד דזה ההבדל שבין מצה זו לשאר מצות דבשאר מצות דלא חזינן ריעותא כלל אם כן פשיטא דחזקה דהשתא במה שנמצא ריעותא במצה אחרת אינו מגרע למצות אחרות דבאמת חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא לא מקרי חזקה ורק דע"י שיש ספק שמא נתחמץ חיישינן שמא נתחמץ אבל מה מועיל להשאר מצות דבשלמא באותה מצה אף שגם כעת לא נתחמצה ואין כאן חזקה דהשתא אדרבא כל שהספק שמא לא נתחזקה כלל חזקת מצה כשרה שפיר לא שייך חזקה דמעיקרא והו"ל ספק אבל לא שייך לומר שמחזיקין מזמן לזמן דהא גם כעת הספק שמא לא נתחמצה רק שמגרע כח החזקה דמעיקרא ולא נתחזק כלל בחזקת מצה אם כן באמת המצה אירע קלקול דחיישינן אבל אשאר מצות לא איתרעי כלל ומוקמינן אחזקתייהו:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ה (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.