שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ה (ו׳)

והנה מעשה בא לפני מורה אחד שכלי חלב וכלי בשר עמדו על האש ונתזה מאחד ע"ג חברו אבל אינו נודע אם היה חם רותח כאשר נתז או לא ואח"כ הודח בכ"ש ונסתפק מה דינם. ולכאורה כיון דספק הוא אם הותז בעת שהיה רותח או אח"כ כשנצטנן מהראוי לאחזוקי ריעותא מזמן לזמן ועיין פר"ח סי' מ"א שהקשה על מ"ש רמ"א דלא מחזקינן ריעותא ולומר דהודח ותמה הפר"ח דמזמן לזמן מחזיקין ריעותא ועיין פר"ח סי' צ"ה שהאריך ג"כ בזה ולכאורה י"ל כיון דאינו רק חומרא דרבנן דבבשר בחלב בעי דרך בישול והו"ל ספיקא דרבנן ולקולא אך באמת הא הוה דבר שיש לו מתירין באם אפשר בהגעלה אך לפענ"ד נראה דבר חדש דע"כ לא אמרינן רק דמחזיקין ריעותא מזמן לזמן והיינו כל שהוא כמות שהיא לפנינו היא גם כן טריפה כעת עכ"פ רק דהספק שמא היה עוד מקודם כיון שכעת היא ריעותא מחזיקין מזמן לזמן אבל כל שלפנינו ליכא ריעותא כלל דהיינו עד"מ שכעת היא צונן לאחזוקי ריעותא מזמן לזמן ולומר שמא היה מקודם והיה רותח ונאסר זה מקרי אחזוקי ריעותא דלא מחזקינן ובזה מיושב קושית הפר"ח סי' מ"א על הצ"ץ וגם דברי התורת שלמים הנ"ל שהקשה בשב שמעתתא שמעתא ג' דמזמן לזמן מחזיקין ריעותא ולפמ"ש א"ש כל שכעת אין איסור כלל לא שייך לאחזוקי ריעותא מזמן לזמן ודו"ק. אברא דלפ"ז צריך ביאור דמה מקשה בנדה דף ז' ומי תלינן והתנן מחט שנמצא מלאה חלודה וקשה הא שם כל שכעת אינו ריעותא כלל לכך אמרינן דכשעת מציאתן משא"כ התם דתלינן ממקום למקום אף דממקום למקום בודאי אינו מהראוי להחמיר ואפ"ה מחמרינן אלמא דמחזיקין ריעותא והוא הדין בזה מהראוי לאחזוקי ריעותא ועיין תוס' שם שכתבו גם כן כזה ולפמ"ש ימתקו הדברים ודו"ק היטב כי קצרתי. והנה במ"ש למעלה בביאור דברי הנקודות הכסף הבא נבא לבאר דין תר"ל שכתב הראב"ד דטריפה וממנו למדנו כל דיני תר"ל דמטריפין וזקני הב"ח ז"ל סי' ל"ז כתב הטעם של הראב"ד וז"ל ונ"ל דטעמו משום דהו"ל לקותא בתר לקותא ומעיד עלי' בנקב ובריש נדה אמרינן כיון דאיכא תרתי לריעותא כודאי טומאה דמי והתם מדמה איסור לטומאה בענין זה ודבריו תמוהים דמה ענינו לשם דשם איכא חזקת טומאה רק דלעומת זה יש חזקת טהרה וכל דאיכא תר"ל אזלינן בתר חזקת טומאה אבל כאן דליכא חזקת איסור לאחר שנשחטה יצאתה מחזקת איסור ולמה לא ניזול בתר חזקת כשרות דנשחטה בחזקת היתר עומדת ומה נ"מ בין חד ריעותא לשתים ועיין בספר מאירת עינים על הריאה בכללי תר"ל ס"ק א' מ"ש בזה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל שיש לקותא אתרע קצת חזקת כשרות רק דמכל מקום כל שהוא בחזקת כשרות ורוב בהמות כשירות וה"ל חזקה דאיתא מכח רובא פשיטא דל"ח לריעותא שראינו לקותא ואמרינן דבודאי לא יצאתה מחזקת כשרות ורוב שהיתה אמנם זה נראה ברור דכל שנתחדש אח"כ עוד ריעותא אם כן שוב לא שייך להעמיד בחזקת כשרות דבאמת כבר יצאת קצת מחזקת כשרות על ידי שהיה לה כבר ריעותא וניהו דאז ל"ח לה ואמרינן דלא יצאתה מחזקת כשרות ורובא אבל לענין לקותא אחרת הרי בבוא הלקות' אחרת מעורר' הריעות' הראשונה ואמרי' דמסתמא יצאת' מחזק' כשרות' דהרי חזינן דהוליד' עוד ריעות' ולענין אותה הריעות' השני' לא שייך להעמידה בחזקת כשרותה דהרי כבר אתרע לה עכ"פ חזקת כשרותה דניהו דאז לא היינו מטריפין היינו משום דלא היה רק ריעותא יש לנו להעמיד הבהמה בחזקת כשרות אבל כל שכבר אתרע לענין הריעותא השניה לא שייך להעמידה בחזקת כשרות. ויש להמתיק הדברים דהרי הרמב"ם בפיהמ"ש פ"ט דנזיר משנה ב' גבי חזקת טמא טמא חזקת טהור טהור שרגלים לדבר כתב וז"ל ופירוש רגלים לדבר שהענין יצא לדבר שאין לו תכלית כל זמן שנלך אחר האפשריות ואמנם העיקר כשנתקיים איזה ענין שיהיה נניחהו בחזקתו עד שיבא דבר מבואר שיבטלהו מזאת החזקה וכל דבר שיש בו ספק ואפשרות אחר הרי זה לא נסתלק החזקה ועיין בתוס' שם ולפ"ז כל ענין חזקה אינו ברור רק שאי אפשר להסתלק מזה שאל"כ יצא הדבר לאין תכלית ולכך אמרה תורה שכ"ז שלא ראינו דבר ברור שיצא מחזקתו שנניחהו על חזקתו הראשונה. ומעתה לפ"ז בשלמא בלקותא הראשונה כל זמן שלא ראינו דבר ברור הרי לא יצאתה הבהמה מחזקתה אבל לענין לקותא השניה שוב יש לך לומר שמא יצאת מחזקתה ע"י לקותה הראשונה ולפמ"ש הש"ך בנקודות הכסף דכל שיש גבול לומר כי אז יצאתה מחזקתה בזה מועיל חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא ולפ"ז בשלמא בריעותא ראשונה לא היה לך מקום לומר שיצאתה מחזקתה בריעותא הראשונה דהרי לא נודע לך מתי נעשה וכל שאין לו גבול שוב אי אפשר לומר דאיתרע דהרי שוב תחול שמא אתרע מזמן רב וילך הדבר לאין גבול והרי אית לך חזקה קמייתא דודאי כשירה היתה אבל לקותא השניה שוב כבר יצאת מחזקתה בעת ריעותא הראשונה ויש לך לתלות דאז יצאתה מחזקתה ולכך הוי לקותא בתר לקותא ואף דשאני דברי הש"ך דיש שם דבר מסוים לתלות בזמן שנפל הגל אבל כאן ניהו דיש שתי לקותות אבל לא נודע מתי היה הזמן שיצא מחזקתו ואם כן מה"ת לתלות שיצאה מחזקת כשרות שהיתה בודאי נראה לפענ"ד דזהו שדייק הב"ח מהך דתר"ל דאמרינן דכוודאי טומאה חשבינן לה אף דגם שם לא נודע הזמן שחסר ואפ"ה כל שיש תר"ל מפקינן מחזקת טהרות וסותרין החזקת טהרות לגמרי אף דלא נודע הגבול מתי יצאו מחזקת טהרתן ה"ה בזה כל דאיכא תר"ל אם כן עכ"פ בעת שנולד הריעותא השניה כבר לא היה החזקת כשרות על מקומה שכבר איתרע כל כה"ג מרעינן החזקה הראשונה לגמרי וז"ב כשמש. ובזה מיושב היטב מה דהביא הב"ח מהך דמסקינן דכודאי טומאה חשבינן לה ולא נקיט מה דאמרי מעיקרא הכא איכא תר"ל ועיין במ"ע שם ולפמ"ש אתי שפיר דה"א דבאמת לא סתרינן לגמרי החזקה הראשונה רק דתר"ל משוי ליה לספק ולזה מביא משם דכודאי טומאה חשיב לה. ובזה יתיישב היטב כל כללי תר"ל דלכך בעינן שיהיה מורה על לקותא אחת דאם אינו מורה על לקותא אחת שוב בעת שנולד הריעותא הראשונה לא איתרע לענין הלקותא אחריתי ואם כן נגד אותה הלקותא החזקות כשרות בחזקתה לגמרי וגם אין לך במה לתלות לומר דמאז יצאת מחזקת כשרות הראשונה דהא לענין לקותא השניה לא אתרע כלל בריעותא הראשונה עד"מ אחת מורה על נקובה ואחת על אטום אם כן בריעותא השניה היה מקום לחוש דלמא נקיב אבל לא שיאטום ולא תוכל להניף על הלב ושוב לא מועיל תר"ל וז"ב כשמש ולכך גם אם שניהם הם שם אחד כמו מראות או בועות א"כ נוכל לומר דבפעם אחת נעשה כן ושוב לא נולד ריעותא ראשונה קודם השניה אבל כל שהם מורים על לקותא אחת אבל לא שוין בשמא אז עכ"פ אחת נולדה קודם חברתה כגון בועה וסרכא וכדומה דמסתמא לא נולדו בפעם אחת שוב הריעותא הראשונה מועיל שלא להחזיקה בחזקתה הראשונה כל שיולד עוד ריעותא וגם יש לומר דממנ"פ אם תחוש ששניהם נולדו כאחת אז בודאי אתרע חזקת כשרות דהא שתי ענינים נתחדש לה במה שמורים על נקב או עתיד לנקוב ואם אחת נולדה קודם כבר אתרע חזקת כשרות אבל אם אינם מורים על לקותא אחת אמרינן דזה נולד מקודם אל אחרת ואין כאן ריעותא כלל לא לענין ריעותא זו ולא לענין האחרת וז"ב מאד מאד וז"ש הב"ח דהו"ל לקותא בתר לקותא ומעיד עליה הנקב כיון למ"ש דכבר אתרע לה חזקת כשרות דמעיקרא ודו"ק היטב כי נכון הוא ת"ל והדרתי פני זקני הב"ח ז"ל וזכיתי לבאר ענין כללי תר"ל: