שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ה (ה׳)

וראיתי בשו"ת תורת השלמים סי' ט"ז שהביא דברי התוספתא פ"ד דאוכל טמא שנמצא גרעינה שלה בתוך הככר וע"ג תבשיל רותח אע"פ שאין עליה משקה טופח הרי הן טמאין שאני אומר האוכל כולו נפל שם ונימוח בתוך הככר או נימוח בתבשיל ע"ש וכן פסקה להלכה הרמב"ם פי"ז מאה"ט הרי דמחזיקין הטומאה למפרע וחיישינן שמא היה האוכל גם כן בתבשיל וככר ולא אמרינן דכל הטומאות כשעת מציאתן ונדחק התוה"ש שם דשאני הכא דאין דרך הגרעין להיות בלי אוכל ותולין במצוי דודאי היה עם האוכל ואוכל נימוח והגרעין נשאר ע"ש ובאמת שהוא דוחק גדול ומלבד זה ראיתי בספר בית לחם יהודה על היו"ד בסופו בשו"ת שם הביא דבריו ותמה עליהם דאם כן למה כשנפל בצונן אין חוששין לו ולמה לא נתלה במצוי דהאוכל נפל ונימוח וגם הוסיף תימה רבה דבאמת הרמב"ם לא העתיק התוספתא כמות שהיא ובתוספתא פ"ד דטהרות נמצא גרעין של גפת שנמצא על הככר וכו' ופירש הר"ש בפ"ד דטהרות שם דהכוונה שבתוך הגרעין יש שמן של גפת שהוא זיתים וברותח חיישינן שמא מהגרעין יצא השמן ואם כן אין ראיה כלל לדברי התורת השלמים דמחזיקין שהיה אוכל עליו והרמב"ם העתיק אוכל טמא מה שלא נמצא כלל ע"ש שהאריך ובאמת שזה תימה גדולה על הרמב"ם שזה דרכו בקודש לשנות לשון חכמים ומהיכן יצא לו הדבר ולפענ"ד נראה דאדרבא ע"פ פירוש הר"ש יתיישבו דברי רבינו דבאמת הדבר קשה דאף אם נאמר דהגרעין הוציא המשקין שבתוכה מ"מ הא בעי כזית או רביעית לטמא אחרים ובמה יתמלא השיעור אף במה שבתוך הגרעין ואף דמשקין מיטמאין ומטמאין אחרים בכ"ש כמבואר בפ"ד מטומאת אוכלים מ"מ לענין אוכל ל"ש זאת ורק מתורת משקין מטמאין ולפ"ז רבינו דרצה להעתיק הדין לענין אוכל אם כן לא יכול להעתיק כלשון התוספתא ע"כ העתיק הדין באוכל טמא דהנה התוס' כתבו בנדה דף ד' דהא דאמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן הוא רק לחומרא בתרומה וקדשים והא דתולין להקל במחט משום דאוקי אוכלין על חזקת טהרה ולפ"ז הא כבר נודע מ"ש הר"ש דכל שכבר יצא מחזקתו עכ"פ מדרבנן לא שייך לאוקמא אחזקתיה שהיה כבר שם מתחלה אם כן כאן דעכ"פ מדרבנן מטמא אף בכ"ש ועיין מלמ"ל פ"ד מטומאת אוכלין וכיון שברותח עכ"פ בכל גרעין נמצא איזה דבר בתוך הגרעין ואם כן מטמא בכ"ש מדרבנן שוב לא שייך לאוקמא הטהרות בחזקתו דהא כבר יצא מחזקתו עכ"פ מדרבנן ושוב לא שייך לאוקמא הטומאות כשעת מציאתן וז"ב מאוד ולכך בתבשיל צונן אף שיש משקה טופח כל שלא אתרע החזקה דיש לומר דאלו המשקין ממקום אחר וכמ"ש הרמב"ם שם ולכך אינו מטמא דשפיר אוקמא אחזקתיה וז"ב מאוד וז"ש הרמב"ם פי"ז ה"ו מאה"ט שהרי אינה מטמאה והלשון שהרי היא נתינת טעם ואין לו ביאור ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דהגרעין מצד עצמו אינו מטמא והאוכל שבתוכו לא נימוח בצונן שוב אוקמה אחזקתה ודו"ק היטב כי הוא דבר נחמד ונעים ומיושב קושית התוה"ש והב"לי ודו"ק: