שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ה (ד׳)

ובזה מיושב הרבה קושיות שם דלכך בנמצאת חטה בעיסה אסרינן למפרע די"ל דבעת שנעשה עיסה נפל בה החטה ויש לך זמן לתלות וז"ב ודו"ק. וזה הטעם דמזמן לזמן מחזיקין ריעותא ולא ממקום למקום משום דמזמן לזמן יש לומר דעכ"פ אותו מקום היה חזקה דהשתא ויש לך גבול אותו זמן שהיה באותו מקום אתרע החזקה קמייתא ואזלינן בתר השתא אבל אם נחזיק ממקום למקום שוב אין לך גבול וכ"כ דו"ז הגאון ז"ל בישועת יעקב או"ח סי' תס"ז בביאור הסברא דמחזיקין מזמן לזמן ולא ממקום למקום ע"ש. ובזה מיושב היטב מה שתמהו כולם במה שהאריך המג"א בסי' תס"ז דמזמן לזמן מחזיקין ולא ממקום למקום והרי בהך דנדה דף ג' קי"ל דמחזיקין ממקום למקום. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דאין מחזיקין ממקום למקום היא משום דאם כן נסתר החזקה קמייתא מכל וכל והרי בזה חזקה קמייתא עדיפא ולא אזלינן בתר שעת מציאתן ולפי זה כיון דבתרומה וקדשים אזלינן בתר שעת מציאתן מפני חומר קדשים ותרומה אף נגד חזקה קמייתא ממילא מחזיקין ממקום למקום גם כן אבל בחולין לא מחזיקין ממקום למקום וז"ב כשמש. שוב ראיתי בשב שמעתא שם פ"ו שהביא בשם שו"ת רמ"ע מפאנו סי' צ"ז שכתב דאזלינן באיסור בתר שעת מציאתן ועל זה הביא דברי שו"ת משאת משה סי' א' שכתב לתמוה עליו דל"ד לנגע באחד בלילה דאזלינן בתר שעת מציאתן משום דשם הטומאה היא גורמת על ידי שנגע והספק הוא אם היה מת או חי אזלינן בתר שעת מציאתן ובזה מקיימין תרתי חזקות חזקת חי שהיה מקודם וגם חזקת מת דהשתא דאנו דנין על הנגיעה ואין נפקותא קודם נגיעה אבל הכא אי נימא קודם שחיטה נמי שבור היה לא תמצא גבול אימתי ואם דבאמת שבור זה זמן רב אי אפשר כיון דודאי הי' לו חזק' שאינו שבור הנה ביאר הדברים היטב כמ"ש בשם הש"ך בנקודות הכסף דכל שאפשר לתת גבול מתי היה שפיר מקיימין שתי החזקות משא"כ היכא דלא שייך גבול והשב שמעתתא שם תמה על שניהם דהאי כלל דבתר שעת מציאתן אינו רק לקדשים אבל לפמ"ש אף בחולין אזלינן בתר כלל הלז ורק במקום שאפשר לתת גבול וכמ"ש ודו"ק. ובאמת יש לומר דהמשאת משה לא ס"ל הך כללא דתוס' וס"ל דבהך דנגע לא משום חומר בקדשים הוא רק משום דאפשר לתת גבול. שוב ראיתי בתוס' רי"ד שהביא הש"ש שם מבואר גם כן החילוק של משאת משה הנ"ל ובזה סרה מעליו תלונתו ומהתימה על השב שמעתתא שדרכו בקודש לדייק ולגרוס סברת הקדמונים וכאן לא חלי ולא הרגיש בכ"ז והדברים מבוארים בשו"ת משאת משה הנ"ל ויש להאריך עוד בזה במ"ש בפ"ז שם ולפמ"ש יש כלל מחודש דכל שאפשר לתת גבול אזלינן בתר שעת מציאתן ודו"ק היטב: ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב קושית התוס' בחולין דף י' בהא דאמרו סכין אתרעי בהמה לא אתרעי והקשו מ"ש ממקוה דמטמא למפרע אף דמקוה אתרעי בהמה לא אתרעי ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת נ"ל סברא נכונה דאף דאמרו בריש נדה דכל דאיכא תרתי לריעותא אזלינן בתר חזקה דהשתא היינו משום דחזק' קמיית' אתרעי כיון דיש תרתי לריעות' ואיכ' חזק' טמא כנגד חזקה קמיית' וממילא חזק' דהשת' עדיפ' וכל שאין לנו לתלות בזמן או במקום ממיל' נתפשט חזק' דהשת' עד מקום שאי אפשר לתת גבול אבל אם יש לתת גבול שדם אותו זמן היה חזקה קמייתא ומכאן ואילך הוה חזקה דהשתא אם כן יש לנו לקיים שתי החזקות ופשיטא דאמרינן ולפ"ז בשלמא במקוה דאי אפשר לתת גבול מתי נחסרה אם כן כל שיש תרתי לריעותא אזלינן בתר חזקה דהשתא ומרעא לה לחזקה קמייתא אבל בסכין דאתרעי ויש לתלות יותר דבעצם מפרקת נפגם אם כן שפיר יש לתלות דבעצם המפרקת נפגם אם כן מה"ת לאורועי חזקה קמייתא עד למעלה ולכך סכין אתרעי בהמה לא אתרעי ובזה מיושב דברי אגודה ורמ"א ביו"ד סי' א' בשוחט דכל דלא נטל קבלה אמרינן למפרע אתרעי ומיושבים קושיות הט"ז משום דכל דאיכא תרתי לריעותא ולא נטל קבלה פשיטא דאתרעי חזקה דל"ש לתת גבול משא"כ בנטל קבלה ואדרבא גם בנטל קבלה יש להחמיר למפרע כל דאיכא תרתי לריעותא וצריכין לצרף רוב מצוין אצל שחיטה מומחין אבל בלא נטל קבלה פשיטא דיש להטריף למפרע ודו"ק היטב כי הוא ענין נבחר ת"ל ועיין בפ"י בסוגיא דזמן בגיטין במ"ש התוס' דהרי גרושה לפניך ודו"ק. והנה במה שחידש ש"ב הגאון במקור חיים סי' תס"ז דבדבר דאתי מגופה לא שייך הענין דאין מחזיקין ממקום למקום והאריך הרחיב הדיבור בזה הנה אם כי לכאורה דבר גדול דיבר אני תמה דלא זכר שם הא דאמרו בנדה דף כ"ח ומי מחזיקין טומאה ממקום למקום והרי שם טומאה מגופה ולא מחזיקין שממקום זה בא למקום זה ומכ"ש שם ועיין בתוס' שם שכתבו דל"ד למה דאמרו בדף ד' מחזיקין ממקום למקום דשם מחזיקין ממקום זה למקום אחר וכאן באותו מקום ממקום זה למקום אחר ועיין במהר"ם לובלין שם אבל עכ"פ לענין חידושו של הגאון דכל דמגופה בודאי מחזיקין ממקום למקום יש לדון גם שם דמסתבר לומר דבא למקום זה ממקומה ממש ויש לדחות ועכ"פ יש ליישב שם קושית התוס' בזה ואכ"מ אבל מחוורתא דאין מחזיקין ממקום למקום רק בקדשים ותרומה ולא בכתמים לבעלה דהוא חולין ואף להחמיר וכמ"ש ובזה יש להביא ראיה דדין כתמים הם לבעלה דלא כשיטת הרי"ף ודעימיה שלא הביאו דין כתמים דסברי דאינו רק לטהרות דאם כן מה מקשה הש"ס הא בזה מחזיקין ממקום למקום כמו בהך דקופה דקי"ל דמחזיקין ממקום למקום ודו"ק: