שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ה (ג׳)

והנה במה שכתבתי למעלה בשם התורת שלמים שהעלה דמחזיקין כשעת מציאתן הי' לי אריכות דברים בזה אמרתי לבאר הדברי' דהנה הט"ז ביו"ד סי' שצ"ז במעשה דמת שלא נודע אם הוא בתוך שלשים או לאחריו כתב גם כן להקשות מתוס' פסחים דף צ"א ד"ה שהוא שכתבו כיון דמצאו מת אית לן למימר שמתחילתו היה מת שכל הטומאות כשעת מציאתן ע"ש וע"ז כתב הש"ך בנקודות הכסף דשאני התם דאיכא ריעותא לפנינו שנפל הגל עליו ועוד דכשאמרינן למפרע מת משעת נפילת הגל יש לנו זמן ידוע אבל הכא אין כאן זמן ידוע שתאמר למפרע מיום זה מת הלכך עד השתא מוקמי' ליה בחזקת חי עכ"ל. הנה הש"ך הורה לנו דבר חדש דאף דחזקה דהשתא נגד חזקה קמייתא לאו כלום הוא ומטעם דאי נימא החזקה דהשתא הרי נאמר שמעולם היה בחזקה דהשתא וזה שקר שכבר היה בחזקה קמייתא ואם כן אין לך לומר שנתחדש דבר כי אם עכשיו ושראינו שנתחדש אבל זה בשאין לנו גבול ידוע לתלות מתי נתחדש אבל כאן דיש לנו זמן ידוע לתלות דבעת שנפל הגל אז נתחדש המיתה שפיר אזלינן בתר שעת מציאתן דהרי מקיימין שני החזקות חזקה דהשתא וחזקה קמייתא ולפ"ז יצא לנו דאף דבתר שעת מציאתן לא אזלינן רק בקדשים ותרומה היינו במקום שאין לנו גבול לתלות ואם כן חזקה קמייתא עדיף אבל במקום שיש לנו גבול ידוע חזקה דהשתא עדיף שמקיימין שני החזקות. והנני יוסיף להמתיק הסברא דהרי הרשב"א כתב הסברא גבי סרכא דכל שאי אפשר לתת גבול איזה זמן יצאה מחזקתה לא שייך לאוקמא אחזקה קמייתא ע"ש ובאמת אדרבא קלקלתו הוא תקנתו דאדרבא בשביל שלא נוכל לתת גבול אם כן אדרבא מהראוי לאוקמא אחזקה קמייתא כמ"ש הט"ז שם לתמוה על הרשב"א דמהראוי לאוקמא אחזקה דאתיא מכח רובא ולפ"ז עכ"פ במקום שיש לנו גבול ידוע לומר דאז אתרע הדבר אם כן מהראוי לתלות בזמן ההיא ודברי הש"ך נכונים ולפי זה שם בעצם שנמצא בתבשיל של חלב ולא נמצא עליו בשר אם כן שפיר יש לומר דבאותו זמן שאנו דנין עליה דהיינו בזמן שנפל לתבשיל אז בעת ההיא לא היה עליו בשר ואם כן מקיימין חזקה קמייתא וחזקה דהשתא ודו"ק: