שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ה (י׳)

ובזה מובן היטב החילוק בין תרנגולת דשם שעכ"פ המים חמוצים אם כן יש כאן חזקה דהשתא שפיר מחזקינן גם על התרנגולת דס"ל להט"ז דחזקה דהשתא מחזקינן למפרע ג"כ והיינו כל שיש כאן חזקה דהשתא שעכ"פ המים מחומצים והתרנגולת בתוכה והיינו כיון שמלגו והיה המים חמין אם כן מחזקינן למפרע משא"כ בזה שאנו דנין שמא אין כאן חזקת כשרות אבל אין כאן חזקה דהשתא א"כ ניהו דבאותו מצה נולד ריעותא אבל בשאר מצות לא נולד ריעותא כלל מה"ת להחזיק ריעותא כלל וזה ברור לפענ"ד מ"ש הט"ז ס"ק י"ז לפרש דברי הרוקח ומגיה שם לכששאבו מן הבאר. ולכאורה כיון למ"ש המ"א לחלק בין מזמן לזמן בין מקום למקום והיינו כששאבו מקודם לבאר בלי דלי. אבל זה תימא דדברי הט"ז בכל הסימן מורין שלא חלק כלל בין מזמן לזמן בין מקום למקום ולפמ"ש יש לומר דבאמת הט"ז אזיל לשיטתו דכל שיש כאן עכ"פ חמץ לפנינו חיישינן גם למצות אחרות או לתרנגולת ולפ"ז אם המים שבדלי נאסר דהרוקח ס"ל דגם צונן מחמיץ כמ"ש הט"ז שם אם כן כל שלא היה נודע כשלקחו המים מהדלי אין מקום להתיר דהא עכ"פ כעת ריעותא לפנינו על המים אבל אם לא נודע כששאבו מים מן הבאר אם כן יש ספק אם החמץ היה כלל בבאר ואין כאן שום חמץ נגד התבשיל כי אפשר שכעת נפל החמץ בהדלי ומה לו להתבשיל בזה דהא להתבשיל לא שאבו מן הדלי ולכך מותר משא"כ באם שאבו בדלי והספק על הדלי עצמו אם כן עכ"פ באותו דלי נולד ריעותא דהמים חמוצים שפיר חיישינן שמא נפל החמץ מקודם בהדלי וז"ב: