שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ד (ג׳)

שוב ראיתי בכו"פ שם שכתב ג"כ דבנמצא שלם ס"ל להטור אף ביצא לחוץ לא חשיב עיכול והביא ראי' מחיטין שבגללי הבקר דלא חשיב עיכול אף שיצאו לחוץ ועיין בפר"ח שהאריך בזה הענין והעלה גם כן דעיקר החילוק הוא כחלוקו של הר"ם מפונטייזא וכל שנמצא שלם בלי לעיסה לא חשיב עיכול ולא הביא ג"כ דברי הש"ס בחולין הנ"ל ותמהני על ראשוני' ואחרונים שכולם לא הזכירו זאת ואולי מקום הניחו לי. והנה מש"ס שם משמע דביצא דרך בית הרעי לא חשוב עיכול כל כך ומכל הפוסקים משמע דביצא דרך בית הרעי חשוב מעוכל טפי ועיין פר"ח אבל לא קשה מידי דשם בהך דלמט' פירש"י דתחב לו בשפופרת אבל בסתם ודאי דחשוב מעוכל דבא דרך לעיס' ודו"ק. ובזה היה מקום בראש לומר דהא דאמרו בכתובות דף למ"ד גבי זר שאכל תרומה מדלעסיה קניא. אף דלא חשיב קנין כלל לענין גזל רק דכיון דאינו חייב עד שיהנו מעיו והלעיסה הוה אתחלתא דעיכול שעל ידי זה בא העיכול למטה לכך חשיב לי' קנין. ובזה היה מיושב מה דהקש' במק"ח סי' תנ"ד דאמאי לא יצא במצה גזולה הא מדלעסיה קניה וקי"ל בלע מצה יצא וא"כ הקנין דלעיסה בא קודם ונעשה שלו ובחידושי להלכות פסח הארכתי בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ לא אמרינן דלעיסה הוה קנין אלא היכא דהקפידה תורה שיהי' כדרך אכילה שפיר אמרינן כיון דבעינן שיתעכל במעיו וכל שלעסו הוה אתחלתא דעיכול מעיו אבל במצה דאף בלע מצה יצא אם כן א"צ כלל שיהי' דרך עיכול דבבלע לא היה לעיסה בפיו וסגי כל שבא בתוך מעיו מצה אף שלא לעסו א"כ הקניה דלעיסה לא חשוב כלל קנין. והנה לכאור' קשיא לי טובא לפמ"ש התוס' במנחות דף ס"ט ד"ה דבלע דהא דאמרו ביומא זר שבלע שזפין של תרומה והקיאן ובא אחר ואכלן דראשון משלם קרן וחומש והשני אינו משלם אלא דמי עצים דאמאי משלם הראשון הא לא חשיב עיכול בבלע וכתבו דמ"מ נתחייב הראשון שכבר נתחללה התרומה על ידו ואם כן מה מקשה בכתובות שם אי דמצי לאהדורי נהדר ופירש"י וכי לא אהדרא מהאי שעתא הו"ל מזיק דראשון לאו מידי עביד ולא נתחייב לכהן כלום והא מ"מ נתחללה ע"י הראשון ויתחייב והיא קושיא גדולה לשיטתם שם ועיין בתוס' ישינים בכתובות ד"ה ומתחייב שלא ס"ל כשיטת התוס' שם שהרי התוס' הביאו מהך דכריתות גבי סך בשמן של תרומה והתו"י דחה ראי' זו אבל מכל מקום לשיטת התוס' קשה וצ"ל דלשיטת התוס' במנחות עיקר הקושיא דעכ"פ אמאי יפטור לגמרי ישלם דמי עצים כמו ביומא שם דמשלם דמי עצים לראשון. ובזה י"ל הא דמשני דמצי לאהדורי על ידי הדחק והקשו התוספות דמכל מקום ראוי למאן דלא חזי ולפמ"ש אתי שפיר כיון דהוא עכ"פ לא יכול לחזור רק על ידי הדחק שוב כבר נתחללה ומתחייב הראשון ודו"ק היטב: