שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ד (ט״ז)

והנה בשנת תרכ"ד ב' מצורע ה' ניסן ראיתי בספר גבורת ארי מהגאון בעל שאגת אריה שם בתענית דף כ"ב ע"ב במעשה דבלעו זאבים הביא דברי התוס' במנחות דף ס"ט הנ"ל והקש' לפמ"ש רש"י דבלעי זאבים היינו שלמים והקש' דכיון דכתב רש"י בחולין דף ע"א הנ"ל דדוקא בלא לעסו הוא דמחזי חזי א"כ למה צריך לדייק דמי לא עסקינן כגון שבלע סמוך לשקיעת החמה ת"ל דאפילו בלע מקודם כל דלא לעסו ל"ח עיכול וכן הקש' לתירוץ השני דנמצא במעיו לא הוה עיכול והא שם היה במעיו ואף דבלע מקודם ל"ח עיכול וע"כ דטומאה בלועה לא מטמא ע"ש שהאריך והנה קיצר בדברים וכוונתו לפמ"ש הב"י דשלם היינו בלא לעיסה וכל שלא לעסו ל"ח עיכול. ולפענ"ד נרא' דהוי מצי למימר דשאני איסור מטומא' כמ"ש רבינו האי לחלק ולכך כל שלא לעסו ל"ח עיכול אבל באיסור אף בלא לעסו חשוב עיכול ולכך הוכרח לדייק דמי לא עסקינן שאכל סמוך לשקיעת החמה ושם לא נתעכל כלל וגם ליכא לחלק בין נמצא במעיו דהוי מצי למימר דשאני טומאה וע"כ דייק מדהי' סמוך לשקיעת החמה ולא נתעכל כלל וא"כ אין לחלק כלל בין נמצא בתוך מעיו או יצא לחוץ ושפיר שוב דייק. הן אמת דבגבורת ארי שם כתב דחילוק בין טומאה לאיסור אינו רק מדרבנן והביא הך דביצה דף ז' דמדרבנן לא מפשינן טומאה וא"כ על קרא לא מצי לחלק בין טומאה לאיסור אך לפענ"ד ביבמות דף ק"ג אמרו איסור מטומאה לא ילפינן וע"ש בדף י' משום דטומאה חידוש הוא ואם כן גם מן התורה יש לחלק בין טומאה לאיסור ועיין שו"ת זקני שער אפרים סי' נ"א בהגהת בנו הרב ז"ל ע"ש ודו"ק: