שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ד (ט״ו)

והנה מה שהקש' דברי רש"י אהדדי דבנדה שם כתב רש"י ד"ה וה"מ באכילה דבנגיעה לא פסלי אפילו זב וזבה התרומה של ח"ל ובכורות דף כ"ז כתב רש"י ד"ה בנגיעה לא אכפת לן ואע"פ שמטמאת לא אכפת לן דאינו מוזהר עליו לשמרה שלא יטמאנה ומשמע דעכ"פ מטמא רק שאינו מוזהר שלא יטמא תרומת חו"ל ובאמת משמע שלא פסל כלל כמ"ש התוספות בבכורות שם והטוש"ע או"ח סי' תנ"ז. הנה לכאור' יפה תמה אבל לפענ"ד לא קשה דדא ודא אחת היא דבאמת כל שאינה אסורה באכילה רק למי שטומאה יוצאת עליו מגופו א"כ אף שמטמאת הנדה התרומ' אבל מכל מקום כיון דמותרת עכ"פ למי שאין טומאה יוצאת עליו מגופו דהרי אף שנגע בו וטמא אפ"ה מותרת שוב אינו מוזהר מלשמרו דכל הטעם דצריכה שימור כדי שלא יאכלה וכל שאינה אסורה באכילה לא איכפת לן וז"ש רש"י לא פסיל בנגיעה דהיינו באכילה ומ"ש רש"י בבכורות שתי פירושים בהך דכהן קטן ולא גדול לפענ"ד כיון למה שנחלקו המ"א והח"י סי' תנ"ז אי כהן קטן פחות מבן ט' שראה קרי אי מטמא ולפירוש ראשון כל שהוא פחות מבן ט' אף שראה קרי לא אכפת לן ולפירוש השני כל שראה קרי מטמא ודו"ק היטב: