שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ד (י״ג)

והנה בט"ו אדר ראשון תרט"ז ה' תשא היה אצלי הרב הגדול מו"ה יהושע העשיל סליצקר נ"י מבאלחיב וכה הראני מה שהאריך המלמ"ל פי"א מתרומות ה"ח אם הטעם דמתעגל בו בן בתו ישראל הוא משום דכבר נתחלל כדאמרו פ"ק דכריתות דף ז' או מטעם שכתב הרמב"ם בפי' המשניות פ"ב דמע"ש מ"ב דהטעם הוא משום דכל שאין נסוך כל גופו ליכא קפידא כל כך ונסתפק המלמ"ל שם אי דוקא כשנתחלל בהיתר הוא דאינו חייב אבל כשנעשה באיסור לא. וע"ז תמה הרב הנ"ל דהדבר מפורש בתוס' מנחות דף ס"ט דזר שבלע שזפין של תרומה והקיא דהשני אינו משלם רק דמי עצים הוא משום שכבר נתחלל וא"כ מבואר דאף באיסו' כבר נתחלל וכ"כ התוס' ישינים ביומא דף פ"א ד"ה זר בהדיא יעו"ש ויפה תמה. אבל באמת המלמ"ל נסתפק לשיטת הרמב"ם ולהרמב"ם י"ל דס"ל דחשיב עיכול ולכך אינו משלם אלא דמי עצים ושוב אין ראי' מהך דב"ב מתעגל דשם הוה היתר. והנה המלמ"ל שם תמה על הירושלמי דאמר במע"ש שם מה הקלו בתרומה כהדא דתני סך הוא כהן שמן של תרומה ומביא ב"ב ישראל ומעגלו על מעיו ואינו חושש וע"ז הקשה דמה ראיה הוא מביא דשם מיירי שכבר נתחלל ובמשנה דמע"ש שם מיירי קודם שנתחלל ואני תמה על עצמי דלק"מ שהרי המלמ"ל בעצמו הקדים דהרמב"ם מחלק דע"כ לא אמרינן שכבר נתחלל רק אם סכו על כל הגוף אבל על אבר אחד לבדו אין קפידא דהו"ל דבר מועט וא"כ בירושלמי דתני ומעגלו על מעיו שפיר לא חשו ע"ז ומה מאוד מדוקדק הירושלמי שנקט ע"ג מעיו ובש"ס דילן בכריתות דף ז' תני ומתעגל בו ואינו חושש והיינו כל הגוף דשם הטעם משום דכבר נתחלל אבל בירושלמי מפרש דאפילו אם לא נתחלל מותר כיון שאינו ע"ג מעיו ולכך שפיר הביא הירושלמי ראיה להמשנה דמתיר למשח ידו בלבד ואינו רק דבר מועט. ובזה מיושב היטב מה שנסתייע הרמב"ם בזה מהירושלמי ועיין מלמ"ל שם מ"ש בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דמזה מביא ראי' ברורה דלמשח ידו בלבד מותר כמו דמושח בו מעיו ואינו חושש וז"ב. ומה שהראה לדברי רש"י בכריתות דף ז' הנ"ל ד"ה כהן במ"ש שם ראיה מהתוספתא דמה רצה בזה רש"י במ"ש ואפילו גדול והשבתי בזה תיכף דלכאורה י"ל דמיירי בקטן והקטן בעצמו מתעגל בו אבל הכהן אינו סכו ואם כן קטן אוכל נבילות אינו מצווה להפרישו וע"ז כתב דהכוונה שמתעגל בו היינו הכהן מעגלו וא"כ הו"ל ספי בידים ואסור וא"כ שוב הוא הדין גדול ג"כ כיון דע"כ הטעם משום שכבר נתחלל וז"ב כשמש ודו"ק היטב: