שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ד (י״א)

והנה לכאורה צריך ביאור הא דכתבו התוס' ביומא דף ע"ז ד"ה דתנן להביא ראיה דסיכה אינה כשתיה מה"ת דאל"כ היאך אפשר דבן בתו מתעגל ואינו חושש ואי הוה מדאו' היה אסור בכל ענין ומה קושיא והא שם כבר נתקלקל וכדאמרו בכריתות שם ש"ה דכבר נתחלל. והנרא' בזה דהתוס' שם ס"ל דבאמת הא דאמרו כיון דחלליה הא אתחיל כבר כתבתי דמה שייך חילול בזה הא תרומה ניתן לכהן לכל מה שירצה בו לעשות. אך נרא' כיון דכתיב למשחה ולגדולה והמצוה על הכהן שישתמש בו מה שהוא יותר הנאה א"כ אכילה ושתיה יותר מכלה ממה שישתמש בה בשאר דברים וא"כ כל שסך וסיכה אינה כשתיה מדאורייתא א"כ גם זה מקרי חילול שלא נשתמש בה כדרך שמשתמשים בתרומה שמצוה היה שיאכלם או ישתם ולא לסוך בו. ומעתה זה שדייקו התוס' דאם סיכה כשתיה מה"ת שוב נשתמש בה כדרך שמשתמשים בה וא"כ למה יהי' בן בתו מתעגל בה וע"כ דסיכה כשתיה אינו רק דרבנן ושפיר מותר להשתמש בו אח"כ שכבר נתחלל וז"ב. והנה ראיתי בחידושי מהרמב"ח שם ביומא שכתב להקשות על התוס' דמהש"ס שם משמע להיפך דהרי הקשו משמן המשחה על סיכה ומשמע דכמו דבשמן המשחה אסור מה"ת ה"ה בשמן תרומה וגם מן התירוץ דש"ה דכבר נתחלל משמע דאסור מה"ת. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הוכחת התוס' ברורה דאם נימא דהיא מה"ת סיכה כשתיה שוב לא שייך שכבר נתחלל והש"ס שפיר מקשה דאדרבא כיון דבן בתו כהן מתעגל בה וא"כ אם נימא דמותר כיון שכבר נתקלקל בודאי קשה על שמן המשחה דלמה יתחייב הא כבר נתקלקל ועל זה משני דבאמת לא נתקלקל רק כיון דסיכה אינה כשתיה אינו משתמש בו כדרך מצותו וחשוב חילול אבל שמן המשחה שעשה כמצותו ולכך באמת לא מקרי מקלקל כלל וחייב וז"ב כשמש ודו"ק: