שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ד (י׳)

והנה נשאלתי בהך דשזפין דאמרינן דאין השני מחוייב לראשון רק דמי עצים בלבד וע"ז נשאלתי מהא דאמרו בחולין דף ק"ג דאכל כחצי זית חלב והקיאו וחזר ואכלו דחייב אלמא דלא חשוב כמעוכל וראיתי למהרמב"ח ביומא שם בחידושיו תמה ג"כ בזה והניח בצ"ע. והנה בראשית השקפה אמרתי דזהו קושית התוס' במנחות דף ס"ט הנ"ל אמנם בכ"ז לא הזכירו הך דחולין אבל מצאתי בתוס' ישנים ביומא שם שהקשו מהך דחולין וכתבו בשם ר"ח לתרץ דנתחללה התרומה ודחו זאת דמכל מקום אמאי לא ישלם דמי פירות בעלמא וע"כ כתבו דמיד שהקיאן שלא בפניו דמחזי חזי ומ"ש לבסוף דטעמא דלא חזי לאכילה עוד משיקיא אותן לא זכיתי להבין דהא מזה מקשה דמשמע דלא חזי והרי בחלב אמרו דחזי לאכילה אף שהקיא אותן והנה לכאורה רציתי לומר דהא דאמרו גבי תרומה שאם סך בשמן של תרומה דבן בתו מתעגל בה היא משום דסבר נעשית מצותו משא"כ בזה שאכל דלא נעשית מצותו והתוס' כתבו דאין לחלק בין זר לכהן וצ"ל דדוקא כשנשרף לענין האפר י"ל סברא זו דכל שנעשית מצותו אין מועלין בו משא"כ בגוף הדבר שעודנו קיים דאין לחלק דכל שראוי עדיין לא נפקע קדושתיה ודו"ק: והנה במה שהקשו בתוס' ישנים בכתובות הנ"ל כיון דלעסיה נתקלקל והיאך חייב תו עלה כדאמר בכריתות כהן שסך בשמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש וכתבו דשם כבר נתקלקל שכבר נגמר כל הנאתו. ולכאורה לא נודע מנ"ל להתוס' דשם פטור משום דכבר נתקלקל ודלמא כיון דכבר נתחלל במה שסך בו כדאמרו שם כיון דחלליה הא אתחיל וא"כ אף שלא נתקלקל מכל מקום כבר נתחלל השמן ויצא מידי קדושתו ולכך בן בתו מתעגל בו אבל לעולם שלא חשיב קלקול. אבל באמת אחר העיון הדבר נכון דבאמת היא גופא תמוה דלא שייך כלל חילול כיון דתרומה ניתן לאכילה ושתיה וסיכה וכל דבר וא"כ במה נתחלל ואטו חייב הכהן מיתה כשסך בשמן של תרומה משום דכתיב ומתו בו כי יחללוהו וע"כ דלא חלל התרומה במה שסך רק כל שסך כבר נתקלקל והו"ל כחילול וא"כ שוב ע"כ דע"י הסיכה מקרי קלקול ולכך הוכרחו התוס' לחלק דשם כבר נגמר הנאתו וזה ברור: