שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ג (ט׳)

והנה אחר זמן רב בשנת תרי"ב ח' טבת ד' ויגש תמהתי על דברת התוס' בחולין דף קי"ב ד"ה הטמאים שהקשו ד"ה ורוטבן דלמה לי קרא לאסור רוטבן וקיפה שלהן ות"ל ממשרת לטעם כעיקר וכתבו דעיקר דרשא לא איצטריך אלא לענין צירן ושאר הוה אסמכתא בעלמא א"נ איצטריך לרוטבן וקיפה ואשמועינן דמיחוי כממש אם המחה השרץ וגמעו דהוי כאכיל' דס"ד דבשתיה מחייב כיון דאכילה כתיב ביה והכי איתא בהעור והרוטב דף ק"כ דמייתי לה אהמחה את החלב וגמעו ולפי שיש לי מבוכה גדולה בזה אבאר הדבר בשרשו הנה בהעור והרוטב אמרו שם והא דתני הטמאי' לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן למה לי לגמר מהני צריכי דא לא כתב רחמנא הוי אמינא דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה התם דאיכא כזית אף הכא נמי דאיכא כזית ופירש"י דשרצים איסור אכילתן בכעדשה כטומאתן כמבואר במעילה י"ז ואי לא כתב בשרצים ה"א דלחייב דוקא בכזית ע"ש. ולפ"ז הנה מבואר דבר חדש דצירן ורוטבן וקיפה של שרצים היא בכעדשה ואם כן אין מקום לקושית התוס' שהקשו דלמה לי קרא תיפוק לי' מטעם כעיקר והא על טעם כעיקר אין לוקין כ"א בכזית בכדי אכילת פרס עכ"פ לכל השיטות בטעם כעיקר כמבואר בתוס' ע"ז דף ס"ז ובכמה מקומות וכאן לוקה אף בכעדשה ואיצטריך קרא ותירוצם היא יותר תמוה שכתבו בתירוצם הראשון דאין צריך לרוטבן וקיפה רק לציר והרי צריך גם לרוטבן וקיפה ולענין כעדשה וגם תירוצם השני שכתבו דצריך למחוי כממש אם המחה השרץ וגמעו דס"ד דבשתיה לא מחייב וציינו דהכי אמרו בהעור והרוטב והוא תימה דלענין דיהי' מחוי כממש לזה לא איצטריך דהרי יכול למגמר מהני ורק לענין שיעור כעדשה. וגם תימה דזהו ודאי דציר מהטמאים ודאי לא לקי בכעדשה דזה אינו בכלל מחוי דמחוי היינו שהמחה גוף השרצים וכמו בחלב וחמץ ונבלת עוף טהור ואם כן בציר של שרצים טמאים ודאי אינו חייב בכעדשה רק בשיעור כזית בכדי אכילת פרס ואם כן לא עדיף מטעם כעיקר וכמ"ש באמת התוס' דאיצטריך לצירן והשאר הוה אסמכתא ואם כן מה מקש' בהעור והרוטב דאמר מהני הא איצטריך לענין ציר וציר ודאי לא הוה מחוי כממש דאף לשיטת הש"ך דציר דגים כשכבשן הוה מה"ת ומכ"ש בבהמ' ושרצים אבל עכ"פ ציר ע"י מליח' דבדגים דרבנן בבהמה ושרצים אינו רק מריבוי דהטמאי' ועכ"פ לא הוה כמחוי ותדע דאם לא כן יקשה טובא דהרי בתורת כהנים יליף גם בהמה לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן מקרא כמ"ש התוס' בחולין דף קי"ב ובדף צ"ט שם וע"ז יקשה למה לי קרא תיפוק לי' מהך דנפש לרבות השותה כדפריך על טמאים דגבי שרצי' וע"כ דצירן אינו נקרא מיחוי ואם כן מאי פריך הש"ס מטמאים דשרצים וגם על רש"י בכורות דף וא"ו דפירש אלה הטמאי' דכתיב גבי שרצים היינו צירן שומן הדג והיא תמוה דמלבד דציר דגים היא דרבנן וכמ"ש הבית הלל והארכתי בזה למעל' אף גם דא"א לפרש דקאי על דג דהרי רק בשרצי' היא בכעדשה וא"כ הך דהטמאים לאסור צירן ורוטבן דמוזכר בהש"ס היא רק משרצים דאל"כ אין מקום לדברי הש"ס בחולין ק"כ הנ"ל וצע"ג בכל זה אמת שלא ראיתי בביאו' הך דהטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן ברמב"ם ובעין משפט בחולין דף קי"ב ובבכורות דף וא"ו מרשים הרמב"ם בשנים אבל לא מצאתי בכל המקומות ועיין ט"ז סי' ק"ז ביו"ד ס"ק א' וכל דבריו ברורים ובנקה"כ האריך שם בדברים שאין בהם ממש לפענ"ד ועיין בדברי התוס' חולין דף צ"ו ע"ב ד"ה ור"י דיש לאו דשרץ דלא כתיב אכילה אלא לא תשקצו והאי לא לקי אחי משום בריה והיינו בלא נתרסק כמ"ש שם התוס' ולפענ"ד יש להעמיס זאת במ"ש במעילה י"ז א"ל כי קא מקיש רחמנא לבל תשקצו אבל לשיעורן לא ורש"י ותוס' נדחקו שם. ולפמ"ש התוס' יש לפרש דברי הש"ס אבל לא נפניתי כעת לברר הדברים ודברי הש"ס צע"ג: