שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ג (ו׳)

והנה לכאורה קשה דמ"פ מבדגים כל שיש לו סנפיר ודלמא באמת ראש ושדרה אינו סימן מובהק רק לענין ציר דרבנן סמכינן על זה משא"כ לענין דגים גופייהו צריך שיהי' סנפיר וקשקשת אך יש לומר דעיקר קושית הש"ס כיון דמיירי שאינו ניכר אם לא היה לו סנפיר וקשקשת א"כ הוי לי' ספיקא דרבנן ולקולא ולמה צריך סימן של ראש ושדרה כלל ועל זה משני דבארא ופלמנדרא דהוחזק להיות דומים ולכך לא היה מותר בלי סימן דראש ושדרה דהרי אתחזק איסורא ואקבע איסורא שיש מהם דומות ולכך בעי היכר שדרה להוציא מחזקה. ובזה אמרתי ע"ד הפלפול לישב קושית התוס' ד"ה כאן על רש"י דבפתוחות להחמיר דבעי שתים והרי לקמן אמרינן דפתוחות כולן מותרות. ולפמ"ש י"ל דבאמת לפמ"ש המהרא"י בכבוש שנכבש במכבש אסור הציר מן התור' דיוצא הציר טפי. ולפ"ז יש לומר דלכך שם מקילין בפתוחות דבפתוחות כיון שעכ"פ אינו נכבש כל כך בחזקה כל שבאחת נתחזק ההיתר בשתי כלכית תלינן להקל דציר אינו רק מדרבנן משא"כ בסתומות דהוה כמו במכבש אבל לענין שיהי' סגי באחת כל די"ל דמעלמא אתי לא מקלינן וצריך שתים וז"ב ודו"ק: