שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ג (ד׳)

שוב ראיתי במנחת יעקב כלל ב' סעיף ג' שהאריך גם כן בדברי הש"ך האלו ועיין בסולת למנחה ובחידושי הארכתי בזה ואכ"מ ובמנחת יעקב שם משמע דהרא"ש לא מפרש דהמשנה בתרומות שם מיירי בשלש ענינים כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' ר"פ ולפ"ז יש מקום לקושית הנו"ב מהרא"ש אבל באמת ע"כ הא דדג טמא מיירי במליחה שהוא דרבנן כדמוקי בדף צ"ט וכפי הנרא' בנו"ב שם אח"כ הרגיש קצת בזה. ומה שהקשיתי מדברי התוס' בע"ז דף מ' כמ"ש בשם אחרונים ראיתי בכו"פ במרוצת הלשון בסי' פ"ג שנרגש בזה ופירש דברי התוס' דמיירי בשומן דבזה הוה דאורייתא ע"ש ומצאתי בספר בית הלל על יו"ד סי' ס"ט ס"ק י"ח שהרגיש גם כן בדברי התוס' בזה ופירשו גם כן דמיירי בשומן וראיתי בב"ה שם שהקש' במ"ש רש"י בבכורות דף וא"ו ע"ב דהטמאים לאסור צירן דמיירי בשומן הדג והקש' דהא דגים צירן שלהן אינו רק מדרבנן וע"ז כתב רש"י דצירן היינו שומן דבזה גם בדג אסור ע"ש אבל באמת הדבר תמוה דלמה פירש"י בשומן הדג והא שם קאי לענין בהמה ושרצים טמאים ובזה איכא איסור תורה אף באינו שמן וכן פירש"י בעצמו בחולין דף קי"ב: אמנם נרא' לי דק"ל לרש"י דכיון דבדג דרשו בת"כ גם כן מהטמאים לאסור צירן וכתבו דאינו רק אסמכתא ע"ש בתוס' בכורות ובחולין דף צ"ט וקי"ב ואם כן מה פריך הש"ס במס' בכורות מהטמאים דמנ"ל דבשרצים ובבהמה הוא מן התורה ודלמא אינו אלא אסמכתא בעלמא ועל זה פירש"י דגם בדג הוא באמת בשומן ובאמת היא דרשה גמורה. עכ"פ יהיה איך שיהי' כיון דבשמן אוסר אף בציר דגים יש לומר דבכבוש ובמבושל שיוצא על ידי הבישול והכבוש הטעם ממש ודאי אסור וראיה ברורה נ"ל להש"ך דאם לא כן יקשה מנא לי' דדרשינן הטמאים לרבות צירן בבהמה ושרצים טמאים אף במליחה ודלמא אינו רק ע"י כבוש ובישול דבזה מסתבר יותר וע"כ דבזה גם בדגים היא דאורייתא וז"ב. וראיתי בבית הלל שם שנתקשה בתירוצם של התוס' בע"ז שם שכתבו דבצירן הוא דמותר דבטל ברוב והקשה כיון דס"ל לתוס' דציר דגים הוא מן התור' אמאי יבטל ברוב וע"כ לא כתבו הפוסקים רק אם ציר דגים אינו רק דרבנן ולכאורה רציתי לומר לפמ"ש דגם בסימן אחד הוה סימן אמצעי והוה ספק עכ"פ וכשבטל ברוב הוה כעין ספק ספיקא. אך זה אינו דהוה ספק אחד בגוף דלא מועיל בדאורייתא והנרא' בזה לפמ"ש בכונת התוס' דהא דכתבו דציר דגים הוא מן התור' הוא משום דעל ידי כבישה יוצא טפי א"כ ס"ל שבטל ברוב עכ"פ לא עדיף טעם כבישה דבטל ברוב מציר מליחה ממש שלא נתבטל ולא הוה רק דרבנן ומועיל הסי' וז"ב מאוד והבן: וראיתי במקמ"ח הנ"ל שהקש' על דברת הר"ן בע"ז שכתב שקל הוא שהקלו חכמים בציר דהא דתנן בחולין דף קי"ב הטמאים לאסור צירן ורוטבן היא אסמכתא בעלמא. ותמה על זה דהיאך אפשר דזה אסמכתא דציר בשר היא ודאי מן התור' כמ"ש התוס' והרא"ש שם וכן מוכח בכמה מקומות ובמחכ"ת נסתבך בכוונת הר"ן דכוונת הר"ן למה דדרשינן בת"כ גבי דגים לאסור צירן כרוטבן דאינו רק דרבנן וכמ"ש התוס' בחולין דף צ"ט ע"ב ד"ה שאני והמרשים המ"מ טעה וסבר שכוונתו להך דחולין וכוונתו להך דת"כ גבי דגים ומהתימה איך לא ראה במשנה שם שביאר הר"ן בהדיא דדוקא ציר דגים אינו רק דרבנן והביא הך דחולין דף צ"ט הנ"ל והוא כמ"ש התוס' שם וא"כ יגיד עליו ריעו דגם שם כוונתו כן וז"פ וברור: