שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ג (ג׳)

שוב ראיתי בתוס' ע"ז דף מ' ד"ה מחלוקת שהקשו והא צירן נמי אסור מן התור' כדתנן הטמאים לאסור צירן ורוטבן ודבריהם תמוהין כאשר האחרוני' תמהו עליהם ועיין במקור מ"ח סי' פ"ג שהניח בצ"ע והא התוס' בעצמם כתבו דציר דגים טמאי' אינו רק מדרבנן וכמ"ש בדף צ"ט בחולין: ולפמ"ש אתי שפיר דכאן הוה כבוש ואסור מן התור' ולפמ"ש הנו"ב דהמהרא"י לא כיון רק לנכבש במכבש בזה חמור כבישתו יש לישב דברי הרא"ש דהרא"ש ס"ל ג"כ כן ושפיר כתב דציר דגים אינו רק דרבנן אף דנכבשו עכ"פ זכינו דמדברי התוס' נרא' כהש"ך דאף בכבוש אסור מן התור'. ובזה יש לישב היטב קושית התוס' שם ד"ה ובדגים שהקשו דמה משני בארי ופלמנדרא דדמי רישייהו אכתי יקשה למ"ד או ראשו או שדרו לבדוק בשדרה והיא קושיא גדולה ולפמ"ש אתי שפיר דהרי אמרו מחלוקת לטבל בצירן אבל בגופן דברי הכל ראשן ושדרן ולכל הפירושים ע"כ דבדרבנן סמכינן על חדא וכמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ב' אבל לענין דאורייתא בעינן שני סימני' ולפ"ז שפיר קתני ובדגים כל שיש לו סנפיר משום דשם רצה להורות מלתא פסיקתא והרי בציר ע"י בישול אסור מן התור' וגם בכבישה במכבש לפמ"ש המהרא"י אסור מן התור' ואם כן כל שיש בו איסור תורה שפיר צריך שני סימנים והרי בארי ופלמנדרא אינו רק סימן אחד דרישייהו דמי לטמאים לכך נקט מלתא פסיקתא סנפיר וקשקשת ובפשיטות יש לישב קושית התוס' דלכך נקט בדגים סנפיר וקשקשת לענין גופן דודאי בעי שני סימנים ודו"ק. ויש להמתיק הדבר דלמה באיסור תורה בעי שתי סימנים משום דדעת הגאון בעל אהעו"ז ואא"ז הגאון מג"ש דבשתי סימנים אמצעים הוה כסימן מובהק ואם כן לכך בעי שתי סימנים באיסור דאורייתא אבל בדרבנן דעת הרא"ש בתשובה כלל ב' דסגי בסימן אמצעי וגם סימן אחד עכ"פ סימן אמצעי הוה ודו"ק היטב עכ"פ אין לדחות דברי הש"ך: